• אבן חושן

נקודה מגנטית

"נקודה מגנטית" הוא הספר החמישה-עשר בסדרת
הספרים המתורגמים "יָשְׁפֵה" – אבן מאבני
החושן.
נדפס אופסט בגוֹפָן "דרוגלין"
על נייר נטול עץ
110 גרם

 

 

רישרד קריניצקי (נולד ב-1943) נמנה עם ראשי 'הגל החדש', שיצירתם ריעננה את פני השירה הפולנית בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת והתריסה כנגד מצוקת הקיום, הגבלת חופש הביטוי ולשון התעמולה הרשמית שביסודה "אידיאות מועלות בשקר".
בשלהי שנות השבעים נאסרו שיריו לפרסום.
בשירתו של קריניצקי ניכרים אי-שקט מוסרי, תהייה על ניכורו של אדם בארצו ובעולם, ומיהה להיטהרות פנימית. במיוחד קרובה לליבו מידת הסליחה, מתוך אמונה ש"טוב אינו צריך לנצח – הטוב פשוט קיים".

כל אשר

לֹא הַכֹּל אֲנִי עוֹשֶה מֵאַהֲבָה אֵלַיִךְ.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

בְּכָל אֲשֶׁר אֱנִי עוֹשֶֹה

 

מי ייטיב להבין

מִי יֵיטִיב לְהָבִין
אֶת תְּחוּשַׁת הַשִּׁוְיוֹן שֶׁלְּךָ אִם לֹא כַּלְבְּךָ הַגִּזְעִי?

איני יכול לעזור לך

פַּרְפַּר לַיְלָה עִקֵּשֹ, אֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ,
אֲנִי יָכוֹל רַק לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר.

 

 
דוד וינפלד מתרגם שירה ופרוזה מפולנית למן שנות השבעים. הוציא לאור ארבעה קבצים משירי זביגנייב הרברט וארבעה קבצים משירי צ'סלאב מילוש. תירגם משיריה של ויסלבה שימבורסקה, הוציא כרך משירי אדם זגייבסקי ותירגם משוררים אחרים.
בפרוזה תירגם את סיפורי אידה פינק ואת "אימפריה" של רישרד קפושצ'ינסקי. זכה בכמה פרסים ספרותיים, ביניהם פרס פ.א.ן קלאב הפולני (2006).

 


 

על רישרד קריניצקי

רישרד קריניצקי נולד בשנת 1943 במחנה לעבודות כפיה וימברג שבאוסטריה, לשם הוגלו הוריו. הוא התגורר בפונזן, שם למד ספרות פולנית ועסק בפעילות ספרותית. ספר בכוריו, "תנופת המרדף, תנופת המנוסה", ראה אור בשנת 1969. בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת נמנה קריניצקי עם מתנגדי המשטר הקומוניסטי, ובין השנים 1980-1976 נאסרו שיריו לפרסום. בשנים אלו פירסם קריניצקי את שירתו בכתבי עת מחתרתיים בפולין ובבמות של ספרות המהגרים הפולנית במערב אירופה. הוא תירגם משירתם של פול צלאן, ברטולד ברכט, נלי זק"ש ואחרים. בשנים האחרונות הוא מתגורר בקרקוב. הוא המו"ל והעורך של הוצאת ספרים שפירסמה בין היתר את כל כתבי זביגנייב הרברט, ויסלבה שימבורסקה ודם זגייבסקי.

קריניצקי היה אחד מראשי "הגל החדש", קבוצת משוררים שנולדו סמוך לתוםפ מלחמת העולם השנייה. החוויה המעצבת של דור זה, הידוע גם כ"דור 68", היתה מצוקת הקיום והגבלת חופש הביטוי בפולין הקומוניסטית. במיוחד נחרטו בזכרונו הקיבוצי של דור זה אירועי "מרץ 68", שבהם דיכאו השלטונות הפגנות של סטודנטים למען חופש הביטוי. בחודש זה הגיע לשיאו גם מסע השיסוי כנגד יהודים ממוצא פולני שהואשמו בשיתוף פעולה עם "הציונות". וכעשרים אלף מהם נאלצו לעזוב את פולין.
שיריו המוקדמים של קריניצקי מתריסים כנגד "אידיאות מורעלות בשקר", ועולה מהם ביקורת כלפי חוסר האמינות של הלשון הרשמית ומסריה המעוותים את המציאות הקודרת. הוא מערטל את לשון התעמולה והסיסמאות, כמו גם את הקלישאות של אמצעי התקשורת ששירתו את השררה. חתירתו לתמצות מרבי ולגבישיות האמירה מעניקים לעיתים לשיריו צביון מכתמי של היגד קצר בן שלוש-ארבע שורות.

 

בשירתו המאוחרת של קריניצקי ניכרים אי-שקט מוסרי, תהייה על ניכורו של אדם בארצו ובעולם, כמיהה להיטהרות פנימית, וחיפוש אחר נקודת אחיזה ערכית. דומה כי במיוחד קרובה לליבו מידת הסליחה, מתוך אמונה ש"טוב אינו צריך לנצח – הטוב פשוט קיים".

לשון שיריו של קריניצקי עומדת בסימן הדיבור הישיר והטבעי. במקצת השירים מורגש הרצון הפרדוקסלי "למלל את השתיקה", זו שלעיתים היא קול המצפון.

 

ד.ו.


 

משורר בשטח | אחי הבכור, החילזון

מאת אילן ברקוביץ' |  תרבות וספרות, עיתון הארץ 24.6.11

                   

השקת ספר השירה "נקודה מגנטית" מאת רישרד קריניצקי (2011, הוצאת אבן חושן, מבחר שירים 1969-2005, תירגם מפולנית דוד וינפלד), צומת ספרים "הספרייה", תל-אביב, 30.5.2011 .
בשעה שעמדתי בתחנת האוטובוס בדרכי חזרה הביתה והתבוננתי בלוח המודעות הצעקני שלמולי שאלתי את עצמי: איזה סיכוי ישנו למשורר מן הזן השבלולי, כפי שהוא המשורר הפולני רישרד קריניצקי (נולד ב-1943), להתקיים כאן אצלנו, בארץ הבוערת מדעת הזאת? "בשירים רבים שלי מופיע השבלול", אמר קריניצקי לקהל המועט שבא לחנות הספרים כדי לראותו ולשמוע את שיריו, תוך שהוא נעזר במתורגמנית אדיבה, והוסיף: "יש בי איזו חולשה ליצור הזה".

הנה כך הוא כותב בשיר האינטר-טקסטואלי הבא: "איסה, שעל אודותיו קראתי לא מכבר, / כי אף-על-פי שסבל מחסור ועוני / זכה לאריכות ימים, / אומר באחד משיריו / שאינם בני תרגום: / ?טפס, שבלול, / על הר פוג'י / אבל לאט'. לאט. // אל לכם בחופזה המלים והלב" ("איסה", עמ' 21). יש לשים לב להדגשה האינטימית, השקטה אך החדה במסר שהיא נושאת: "לאט, אל לכם בחופזה המלים והלב". האם משורר עברי בן ימינו יכול לכתוב כך? אפשר אפילו שגם לא משורר פולני, מאלה המוכרים יותר במחוזותינו, כגון שימבורסקה או הרברט.
שירתו של קריניצקי, לפחות על פי המבחר המתורגם שנערך כאן לפנינו מתוך הספרים "נקודה מגנטית", שהוא בעצמו ספר מבחר של שיריו מהשנים 1969-1996 ו"אבן, גלידי כפור", נעה לאטה כשבלול המזדחל על גחונו. למרות ריבויים של השירים הקצרצרים בספר, בני שתיים עד שלוש שורות לעתים, אין הוא ספר הנקרא מהר, מפני שהשירים נושאים את עצמם מבלי להיחפז ובדרך כלל נותרים במחשבתנו גם לאחר זמן.
באחרית דבר הקצרה והיפה מאת המתרגם דוד וינפלד הוא מסביר כי "במקצת השירים מורגש הרצון הפרדוקסלי ?למלל את השתיקה', זו שלעתים היא קול המצפון".

ואולם אני סבור כי הרצון הייחודי הזה מופיע דווקא בלא מעט מן השירים. הנה למשל השיר "איני יכול לעזור לך": "פרפר לילה עיקש, איני יכול לעזור לך, / אני יכול רק לכבות את האור" (עמ' 30), ומנגד השיר "מי ייטיב להבין": "מי ייטיב להבין / את תחושת השוויון שלך אם לא כלבך הגזעי" (עמ' 19). שני שירים; בסך הכל ארבע שורות והנה בכל זאת תפישת עולם מוצקה וברורה עולה מתוכם: צניעות המחשבה וקטנות האדם מצד אחר (בשיר הראשון) ומנגד הכרה ביכולתו של האדם לקיום שבצביעות אם גם לא למעשים אפלים שבהשפלה (בשיר השני).
עמדות מוסריות אלו ואחרות עומדות גם בבסיסם של שירים נוספים בספר, גם כאשר המשורר נוגע באמצעותם בנושאים כגון האהבה הרומנטית לאשה: "לא הכל אני עושה מאהבה אלייך. / אני אוהב אותך / בכל אשר אני עושה" (עמ' 64, "כל אשר"). ומנגד - בשיר אהבה שבלולי במיוחד והצהרתי פחות: "קחי אותי // קחי אותי אל חלומך / ולוואי שאישאר בו. / ולוואי ואסובב בו, / עד שאתמוסס / מתחת לעפעפייך" (שם).
הקוראים השונים בשירתו של קריניצקי בערב ההשקה נצמדו כמדומה דווקא אל שיריו הפוליטיים יותר וגם אל הקשריה היהודיים של כתיבתו, בשירים מעניינים לקריאה כגון: "הטוב הוא חסר מגן"; "עיר" ו"כן, הנני" (המופיעים בספר בעמ' 60, 40 ו-78 בהתאמה). אך גרעין שירתו נמצא דווקא בשירים השקטים יותר, המצטנעים. "אני מודה לכם שבאתם למרות שכל כך יפה בחוץ", אמר קריניצקי לקהל בפתח דבריו. "אני נרגש ולא מסתיר את זה", הוסיף, כשמבטו נישא כלפי מטה, בניגוד אולי למשוררים מקומיים, שכשהם נרגשים הם טורחים לנפח את החזה.
משהו מזה מצאתי בשירו "בגניבה", שהוא מהחדשים בספר, ומלמד על שירתו מעט יותר: "בגניבה, באורח דיסקרטי / אני מרים מהשביל את אחי הבכור, / החילזון, / בל ידרוך עליו איש. // מבוגר ממני לבטח מיליוני שנים. / אח לאי ביטחון של הקיום. / שנינו כאחד איננו יודעים, לשם מה נוצרנו. / שנינו כאחד רושמים שאלות אילמות, / כל אחד בכתב האינטימי ביותר שלו: // בזיעה של פחד, בזרע, בריר" (עמ' 67).

 


מתוך: הטור המקוון של נתן רועי 
9.4.2011

WIERSZE (דברי שיר) היא אותה מילה פולנית שמשמעותה : דקלום ליבך. כשאמי הייתה אומרת את המילה הזאת היא הייתה אומרת אותה בזקיפת קומתה ואבי היה אומר אותה באיזו ארשת חשיבות. אני מניח שכך מתייחסים אליה שני הבני דודים שלי בגדיניה, פולין.
אספר סיפור קטן שימחיש את דברי :
כשהורי פגשו את בני הדודים שלי בגדיניה הם מסרו לידיה מתנה עבורי : שיר השירים בתרגום לפולנית. זה כמה הם מכבדים שירה ובמיוחד שהספר הזה עולה יותר מבונבוניירה אבל הם שוכחים תמיד רק דבר שולי אחד : שיר השירים נכתב במקור בעברית ולא בפולנית.
מי שמכיר את ההוגה הליטראט האמריקני וההבראיסט אדמונד וילסון מכיר בוודאי את הציטוט שהוא מביא מחבר וולשי שלו שאמר : שפה היא אורח חיים. והשפה הפולנית היא אורח חיים – נמיכות קומה מחד גיסא וגאווה בלתי מוסברת מאידך. מתוק חמוץ.
מי שיעקוב כאן אחרי קטעי שופן ששזרתי חייב לדעת שאלה מבצעים פולנים של שופן והם נשמעים אחרת מלאנג-לאנג או ברנבויים ואשכנזי. ברוח השפה : נכאי ידיים, עמוקי מבע סלבי, איטיים לעיתים, מתקתקים,
Esprit sentimentale

בעוד השפה העברית הפכה לאלימה ונעדרת נימוס , ואני אומר זאת כמי שכתב את מילון הסלנג העברייני שלה (לקסיקון שוטרים וגנבים, הוצאת משכל ), הרי השפה הפולנית היא שפה שנאמרת מן השפה אל הבטן. זו שפה שבה משפילים את השפתיים כלפי מטה ואומרים אותה מתוך איזו תחושת נכאות תמידית.
 אני לא רוצה לומר משהו שישמע מאד לא ציוני : אני נולדתי כאן, ביפו, אבל אני מתאים לשם, לפולין, שם נולדו הורי ושם הרתה אימי יולדתי ואבי מולידי.
אני לא אהיה אלים כלפי אישה ואילו היה הדבר ניתן בידי הייתי בוודאי נושק את ידה כפי שעשה אבי. מעולם, אני אומר זאת בוודאות, אבי לא הסתגל לשפה והמנטליות "של כאן".
מה יש כאן ? היה מתריס לעברי ואני הייתי צריך להבהיר לו , מגיל צעיר, מה יש כאן והוא הביאני לכאן. הוא חי, כמו היקים, במצב תמידי של "אי למידה".
Ein sprache entlernen
אבי, כמו פולנים רבים, היה סבור שהשמש זורחת בעיר טורון שבה נולד קופרניקוס, שהגיבורים הלאומיים הינם בניו של טדאוש קושצ'יושקו, שאפילו נשיאי ארה"ב לדורותיהם הכירו, כי השדרה מול הבית הלבן בוושינגטון זרועה בסמליו, וכי השירה מקורה ב"פאן טדיאוש" של מיצ'קביץ. הם ישכחו את העובדה שהוא השלים את האפוס הענק הזה בפאריס.
הנה כל הרציונל של השירה הפולנית : השירה היא המיית הלב העמוקה ביותר ונוהגים בה ,  כמו בתפילת יום א', כ"לחם הקודש של החיים".
ד"ר דויד ווינפלד, מן המתרגמים החשובים ביותר מפולנית לעברית, בחר , על פי הכרעותיו, שירים משיריו של רישרד קריניצקי , המו"ל של זביגנייב הרברט וויסלבה שימבורסקה ואדם זגייבסקי. "תרבותניק" זה,כמו חייליו המנצחים, מתבונן על החיים מנקודת מבטו של מי שעוקב בפריחת עץ התרבות העולמית משורשיו.
לספר  המבחר קוראים: "נקודה מגנטית" והוא יצא לאור בהוצאת "אבן חושן".
הגישה הפולנית הקלסית היא לראות בתרבות מזון.
אינני מדבר על נבערי הדעת אלא על אנשי התרבות שראו , לאורך השנים, בכיכר המרכזית בקרקוב את מקום משכן היונים אבל לא שכחו את בית הקפה שבו נערכה מסיבת הנישואין של מלך פולין, במשך כמה ימים, עם משוררים וסופרים שהקריאו את המיטב של המיטב.
אינני יכול להסביר את דברי אלה מבלי לציין את העובדה הטריוויאלית : הורי הגיעו לארץ ישראל עם שמיכות פוך שנמכרו על מנת להתקיים ועם ספרים שלא היה מי שירכוש אותם. בושה שכזאת.
אבא שלי היה קורא בפולנית את "עקב הברזל" של ג'ק לונדון וכשגיליתי לו את קז'ימיז' מוצ'רסקי –לוחם המחתרת הפולנית ( א.ק ) שהושם בכלא ביחד עם התליין של וורשה – ירגן שטרופ הוא קרא את האחרון בשירותים, בלילה, בשפה העברית, כדי לא להפריע לאמי להירדם. הוא היה מוכן לסבול את ההשפלה : לקרוא בשפה העברית , שבה הכתב הפוך, את הסיפור של בני דורו, שהלם "העדר התרבות" היה טראומטי בעבורם.
מי שהכיר את מיאטק צווקע (הסופר דן צלקה ), שישראל הייתה בעבורו גם אי בקצה האוריינט הפולני, יוכל להבין את מה שאני אומר. הוא למד עם אמא שלי בבית הספר ומעולם לא היה חלק מהתרבות העברית.
זו הסיבה שההתבוננות שלי והקריאה בספרו של   קריניצקי היא כקריאה בספר חיי אבי ואמי. ובחיי שלי, כמי שקרא והמשיך וממשיך לקרוא את התרבות העולמית מתוך נמיכות קומה מחד גיסא כשמדובר בתרבות ממש ומתוך ציניקניות כשמדובר בתרבות נפסדת שאינה מכבדת את הדת שהיא תרבות לשמה. הנה , אתם מבינים, כמה אני מזלזל ב"בולשיט" המזרחי ומעריץ את שירת ספרד.
מי שמכיר את ההווי של הפולנים התרבותיים יודע שב"קריסטמס" היו החברים ב"בבורסה" – הקמפוס של אוניברסיטת וורשה שותים לשכרה והרבה אבל גם קוראים משירי המשוררים הפולנים החשובים באיזו מידה של קדושה, של עבדים, והרי הסלבים הם העבדים של הממלכה הרומית הקדושה.
Slavesשרצו תמיד להיות חברי המועדון הנבחר.
הגאווה הזאת, שחש בוודאי הסופר הפולני ג'וזף קונראד ( שמוכר כסופר אנגלי קלסי של המאה התשע עשרה והעשרים ) ביכולתו להפוך בן דורו וחברו של ג'ון גלסוורתי לא מנעה ממנו את הגאווה על היותו בן עמו של פרדריק שופן.
אינני רוצה לצטט מספר שיריו הקצרצרים וההגותיים של קריניצקי אבל ארמוז שמדובר בהגות על הדברים הקטנים של החיים שהינם הגדולים של החיים.
התרגום של ווינפלד, מתרגם נהדר ( יורם ברונובסקי כתב עליו שאף הפולנים התרשמו מאד מן הפולנית הנהדרת שלו ), הביא כאן את העידית שבשירת המשורר הנהדר הזה, שהאמת היא נר לרגליו,  וההגות היא צל חייו, מה שהולך עימו ביום ובלילה. כן, הד.נ.א של השירה הזאת הוא : מעט אבל הרבה ולמעט אנשים שתוהים על המתחולל פה מתחת לשמיים הסחופים. מעין מפתח ל"מוח הפולני".
הנה דוגמא זעירה :
פרפר לילה עיקש, אינני יכול לעזור לך.
אני יכול רק לכבות את האור.

ומשהו לאשת איש :
לא הכל אני עושה מאהבה אליך,
אני אוהב אותך
בכל אשר אני עושה.

קצת תרבות אחרת- זו המתנה שהשירה הזאת תעניק לכם ברוחב לב אם כי במילים מועטות , כמו מתנה יקרה שמובאת בקופסה קטנטנה שמאירה את חדרי הלב.

מחיר קטלוגי: 74.00 ש"ח
המחיר שלנו: 59.00 ש"ח
החיסכון שלך: 20%
עבור לתוכן העמוד