• אבן חושן

גליון 8 - 2002

רשימת משתתפים:

עוזי אגסי – פתח דבר

צ'סלב מילוש – בתרגום דוד וינפלד

דליה פלח

דורית ויסמן

מאיה בז'רנו

שמעון שלוש

אשר רייך

אהרון אמיר

אפרת מישורי

סבינה מסג

דנה גולדברג

מרקו סרמונטה

רמי סערי

ניקולס גין – בתרגום רמי סערי

יובל גלעד

שולמית חוה הלוי

ננו שבתאי

רוני סומק

גלי-דנה זינגר

פאוסטה סקווטריטי – בתרגום ענבל וז'ק ארביב

אסי דגני

שי דותן

יקיר בן-משה

יורם ורטה

מרדכי גלדמן

יורם וורטה

סבינה מסג

ישראל אלירז

טל ניצן-קרן

אאוחניו פלוריט – בתרגום טל ניצן-קרן

אודי זומר

פנינה עמית

אילן בושם

דורי טרופין

יעקב רביד

אמנון שמוש

דן צלקה

 


 

פתח דבר

 

"מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב:

האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לְאור עולם?

הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות, ואתם אומרים שירה?"

הרב חיים עוזר גרודזינסקי, שו"ת אחיעזר, ירושלים תש"ה

 

אין זאת כי צורך הוא, הפּנייה אל השירה. ראֵה הצלחתו של פסטיבל השירה במטולה (תשס"ב) דווקא בימי המתיחות בארץ, כשאנשים חששו לצאת מבתיהם; אין לך הסבר להצלחתו אלא מתוך צורך שקם באנשים לדבר שירה. ויכול אתה לומר שבאותה מידה היה מצליח פסטיבל יין, וגם כאן תהא צודק. אך אולי בשירה נשאר הטעם לזמן רב יותר.

ולהבדיל מהתקופה שאליה מכוון הרב חיים עוזר בדבריו (השואה?) – גם אם נקלענו למצוקה קשה, ניתן לומר שירה ולהוציא ספרי שירה, יאמרו רבים, ואף יהדירו – על אחת כמה וכמה. וכך נעשה. ואולי אף ננצל את התקופה ליצירת אמנות משובחה יותר.

מחד גיסא, נדמה שעד עתה נשברו כל החוקים ליצירת האמנות ולכתיבת השירה; אך מאידך גיסא, אין מחדֵש. מתגעגע אתה למאבק משוררים (יוצרים), ואין. אפילו ניצוץ של ריב בין הירושלמים לאנשי השפֵלה אינו קיים בגלוי, על אף שמוצֵא אתה הבדל ביניהם. אפילו היתה, לדוגמה, התנגשות רעיונית בין הסדנאות השונות ללימוד כתיבה יצירתית – דיינו.

מבקש אתה לראות מגמה שולטת בשירה (יצירה אמנותית). יד מכוונת של דמות כריזמתית ובעלת השפעה, שתטיל את מרותה, תגמוז או תלטף, אך מעל לכל – תכוון. עדיף, אולי, שיהא זה קומיסר מטעם, ממש עד כדי ז'דאנוביזם, כדי שניתן יהיה לשבור את המגמה שייצור, תהא אשר תהא, ונצא נשכרים בעתיד.

אך כשיש בעיות ביטחון, כלכלה ובריאות, מי "יעֵז" לחנך לשירה, ליצירה אמנותית; וממש בימים אלה אנו מתבשרים כי יש כוונה לבטל את משרד התרבות מטעמי חיסכון.

מתוך כך נבהיר, שלטעמנו התפקיד של כתב-העת הוא להעביר את אנרגיות היצירה מהיוצרים לקוראים/לצופים; אך האם נוכל לבקש ליצור מתח חיצוני, מלאכותי בתחילה, שיַעצים את יצירת האמנות העכשווית? האם ניתן למצוא דרך אמפירית להפר מתחים כדי לשנות את מעמדה של היצירה? האם נוכל להפוך אנרגיה צבורה לעבודה (חוויה ליצירת אמנות)?

דיואי, בספרו האמנות כהתנסות (1958), מארגן את התיאוריה האסתטית שלו על סמך הבנת תפקידה של האנרגיה ביצירה האמנותית. לטענתו, ביצירת האמנות חבויה אנרגיה פוטנציאלית, והצופה או הקורא מפעיל את אותן אנרגיות ומופעל על-ידי אותן אנרגיות המשתחררות מן היצירה (כבר אריסטו ברטוריקה שלו קבע, כי "הרטוריקה עוסקת באופנים של שכנוע" [a1355] והשתמש במושג energeia כדי לתאר את עוצמת ההשפעה של הלשון).

אם נקבל אך מקצת מתפיסתו של דיואי, נמצא שיצירת האמנות היא מבנה טעון מתחים בצורות שונות ובאיזון שונה. נלמד שהיצירה מושפעת למעשה מפעולת הגומלין של הסביבה ושל היוצר. היא המקור, הישיר או העקיף, של כל החוויות אשר בהיפגשן עם האנרגיות של היוצר מהוות צורה.

כך נעז ונבקש לנו אנרגיה יצירתית שתהא צבורה לצורה ולחוויה, ונצא נשכרים.

עוזי אגסי

מחיר קטלוגי: 62.00 ש"ח
מחיר באתר: 49.00 ש"ח
החיסכון שלך: 21%
עבור לתוכן העמוד