כליל

”כליל“ הוא הספר השישה עשר בסדרת ספרי השירה ”פיטדה“, אבן מאבני החושן.
הספר נדפס אופסט בגופן ”דרוגולין“ על נייר כרומו-מט. על העטיפה
ציור של אהרון מסג, האמן המלווה את הספר

40 עותקים נדפסו על נייר סאנדנס 118 גרם
ומצורף להם תחריט מעשה ידי
אהרון מסג

המהדורה המצומצמת
ממוספרת וחתומה
בידי האמנים

לתת לשיר סיכוי להיות
משוררת ומתרגמת מאנגלית, צרפתית ונורווגית, 61 נשואה פלוס שלושה, נולדה בבולגריה, מתגוררת בכליל
30.7.04 | ידיעות אחרונות,  ספרות - חדר עבודה

”בגיל תשע, לאחר ריב קשה עם אבי, נמלטתי למערה בחוף גבעת עלייה ביפו ושם כתבתי את שירי הראשון ולמדתי סוג חדש של אושר. מאז אני כותבת תמיד בטבע – במינזר בערי ירושלים, במושב במרכז הארץ, במושבה מיגדל על הכינרת, בבית עתיק בצפת ובבית בכליל. השירים שלי הם עדות על החיים האלה. אני שם לא מפני שאני מנסה לברוח, אלא זו האמירה הפוליטית שלי, ההליכה אל השטח. כשעמיתיי בתל-אביב רואים את המציאות על מסך הטלוויזיה, אני גרה בכליל בין ערבים, או בצפת בין דתיים.

על שלושה דברים העולם שלי עומד: על השירה, על הארץ הזאת ועל הטבע. תמיד בחרתי לגור במקומות מבודדים, בלי אמצעי תקשורת, נתונה לגמרי לחסדי המשאבים הפנימיים שלי. יש בזה סוג של טקסיות, לקום בבוקר ולפגוש את הנוף, לראות איך הים, האם יש אובך, האם רואים את הים. אני אדם של לילה, קמה די מאוחר, אבל הבוקר שלי הוא בשעות שאחרי היקיצה, זה הזמן הפורה שלי.

אין לי חדר עבודה, אני לא כותבת בבית, כדי לכתוב אני יוצאת מהבית ויורדת למקומות שבחרתי, אל החורש הטבעי בכליל, שם יש כסא מקש שעליו אני יושבת וגם סלע שטוח שעליו אני כותבת ונוף שממנו אפשר להשקיף על מטע הזיתים שנטעו חבריי בכליל לפני עשרים וחמש שנים. קודם כל אני מבעירה אש קטנה בין שתי אבנים ומכינה לעצמי קפה בפינג‘אן, ואז יושבת ומסתכלת על הנוף בציפייה לאירוע ביני לבין הנוף. לפעמים זה קורה ואז אני כותבת, ולפעמים לא קורה כלום, ואז אני קוראת ספר שהבאתי מהבית או עובדת על תרגום. כל יום אני נותנת לשיר סיכוי להיות.

הספר האחרון שלי ’כליל‘ יצא לפני שנה בהוצאת ’אבן חושן‘. ספר תרגומים שלי מנורווגית ’הנהר שמעבר לפירוד‘ יצא לפני חצי שנה, ולפני שנה יצא גם ספר ילדים שלי, ’מילים מלטפות‘, בהוצאת ’קוראים‘ בפספדונים שלי עדולה. כרגע אני מתקינה לדפוס שירים שהצטברו במשך שבע שנים, שכתבתי בצפת, בבית בן 400 שנה בשכונת המקובלים, מול חלום פתוח המשקיף על הר מירון.

כשאני כותבת אני נזקקת לרבה מאוד ניירות, ואחר כך אני כותבת טיוטה שאותה אני מעבירה למחברת ובסוף למחשב, כמובן בתנאי שיש מספיק שמש, כי החשמל בישוב הוא סולארי“.