עד פתח הגן

בספר זה נפגשות אמנויות השירה והציור בטבורה של התרבות היהודית-ישראלית: התנ"ך. לצד איוריו המופלאים של נחום גוטמן, שצוירו בשעתם על פי הזמנת ח"נ ביאליק ל"סיפורי המקרא" שלו, נבחרו שירים מכלל השירה העברית החדשה – מדור התחייה ועד ימינו – ביניהם שירים שרואים אור לראשונה.
מדרשים מפתיעים נוצרו בקשר המשולש הזה שבין המקרא, השירים ואיוריו של גוטמן, המאירים באופנים שונים את פני האדם שבמקרא.

ספר זה, שהוא גיליון מיוחד, העשרים במספר, ל"משיב הרוח" – כתב עת לשירה יהודית-ישראלית, ממשיך את המהלך שמקיים "משיב הרוח" בשתיים-עשרה שנות פעילותו בהעמדת הרוח הישנה-חדשה של המקרא כמקור השראה מרכזי לכותבי שירה עברית.

 פתח דבר

"התנ"ך הִנו ספר חיים גם בימינו לא מפני ערכו ההיסטורי, כי אם מקור לא אכזב לרוח האנוש... הוא ספר תורת האדם...". מלים אלו של נחום גוטמן, המהוות פרשנות נאמנה לאמרתו של בן-עזאי במדרש: "זה ספר תולדות אדם – זה כלל גדול בתורה", היו, אף טרם ידענום, אור לעינינו בעבודת העריכה של הספר המוגש לפניכם.

המקרא הוא ראשית לכל ספר תולדות אדם. האדם על גופו, רוחו ונפשו, משבריו ותהילותיו, ומעבר לכול: יחסו עם אלוהיו והמתח הבלתי פוסק שבין סופיותו ובין מה שמעבר לה – מצויים בכל פרשה ופרשה מפרשיותיו.

ציוריו של נחום גוטמן, הממשיכים את דבריו אלו, פורשׂים את ספר תולדות האדם בתמונות פניו. הְבּעתה בפניו של קין, חדוותן של החיות הנכנסות לתיבה, התמימות בפני עשׂו(!), שוועתו של ירמיהו – כל אלו ועוד נפרשים לפנינו, ממחישים את היות התנ"ך מקור לא אכזב לרוח האדם באשר הוא.

רוחו של התנ"ך היוותה מעיין נובע אף לשירה העברית החדשה. רבים וטובים עסקו בו ביצירתם וטבעו בה את שפתו, דימוייו, סיפוריו וגיבוריו. דומה כי אין כמו השירה לחוש, להקשיב ולהעמיק בפני האדם שבמקרא. בספר זה, שהוא גיליון מיוחד של 'משיב הרוח', אנו מפגישים את המילה הכתובה והאיור בטבורה של התרבות היהודית-ישראלית – התנ"ך. בחרנו בשירים שנראו לנו כמשוחחים עם תמונותיו של נחום גוטמן וכמגלים אלו באלו פנים חדשות. מדרשים מפתיעים נוצרו בקשר המשולש הזה שבין המקרא, השירים ואיוריו של גוטמן. לא התיימרנו לאסוף אנתולוגיה מדודה, אלא ליצור קולאז' אהבות של המיטב מבעד לשלושה זוגות עיניים.

בין השירים המונחים לפניכם יש שהם בבחינת פירוש מדרשי של ממש למקרא, ולִצדם שירים אשר התשתית המקראית משמשת בהם כמצע לתיאור מהלכי נפשו הפנימיים של המשורר או כהשאלה למצב חיצוני, ובהם שירה אקטואלית ואף פוליטית. לא הבאנו שירים (וישנם רבים), שבהם קיים שיבוץ מקראי בלבד. בחרנו בשירים שבמרכזם עומד הסיפור התנ"כי; שמהְפּכים בו בגלוי, בכל האופנים האפשריים, אם תוך ויכוח או התנגדות ואם תוך קבלתו במובן החיובי והמפרה ביותר.

חלק מהשירים באוסף זה פורסם לראשונה בגליונות 'משיב הרוח' במהלך העשור האחרון. נדמה שכתב העת העמיד מחדש את הרוח הישנה–חדשה של המקרא כמקור השראה מרכזי לכותבי שירה עברית.

כמנהגו של 'משיב הרוח', מופיעים כאן לא רק מן הידועים שבמשוררים העבריים של חצי המאה האחרונה; לִצדם נוכחים משוררים צעירים ובחלקם לא מוכּרים, שהאירו, בעינינו, דברים חדשים ואף מפתיעים במגעם עם התנ"ך.

ועוד לפניכם בספר – שירים שטרם ראו אור; חלקם נכתבו במיוחד לאוסף זה. עבודה מיוחדת נעשתה סביב סדרת הִמתווים הנדירה, המתארת את מרים האוחזת במשה רגע לפני הנחתו בתיבה.

המעיֵין בספר יגלה כי מעמדים מקראיים מרכזיים נעדרים ממנו. כאמור, במלאכת העריכה פסענו בעקבות איוריו של נחום גוטמן, אותם הכין עבור סיפורי המקרא שעובּדו על-ידי ביאליק. את האיורים אסף ואצר יואב דגון ז"ל, מנהל מוזיאון נחום גוטמן – אולם חלק מהאיורים המקוריים חסר, ומובן שגם גוטמן עצמו לא הקיף את המקרא כולו.

בציוריו של גוטמן מצאנו מבע ארצישראלי פשוט ועז, הנוגע בארץ, בנופיה, בהיסטוריה שלה ובמורשתה הכתובה – התנ"ך, פרשנותו, מדרשים ומסורת ישראל – לצד פני האדם שבהם; כפי שאנו מאמינים כי השירה של היום ראוי שתהיה.

בעבודתנו כעורכים, יחד עם הוצאת אבן-חושן, נעזרנו במתווים שהותיר יואב דגון בעזבונו. ספר זה הוא צוואתו של יואב ז"ל, ומוקדש לזכרו.

כאשר חיים נחמן ביאליק – ראש וראשון לשירה העברית החדשה – ביקש מנחום גוטמן להפגיש את אמנות האיור עם המקרא, הוא עשה זאת מנקודת מבטו של משורר המבקש לא רק את רעיונותיו של המקרא או את היבטיו ההיסטוריים, אלא גם את פני האדם אשר בו. מבחינה זו אנו רואים בחיבורם של האיורים אל השירים בספר זה, בימים אלו, סגירת מעגל.

וְָהיָה כִּי יַאְַרכוּ הַיִָּמים – וְִהנָּם כְּכֹל יְמוֹת עוָֹלם,

מַרְאֶה אֶחָד לָהֶם וְַלְתּמוֹל וְַלִשְּׁלשֹׁם,

יִָמים סְתָם, מְעוּטֵי נַחַת וְַרֵבּי יְגִיָעה –

וְָתַקף השִּׁמָּמוֹן אֶת-הָאָדָם וְַהַחיָּה יַָחד;

[...]

וְיְָשׁבוּ וְִהְתגְַּעגְּעוּאָדָם וְַחיָּה גַּם-יַָחד,

אִישׁ בַּחֲלוֹמוֹ יְיִֵליל מִשִּׁפֱעַת גְַּעגּוִּעים...

(ח"נ ביאליק, מתוך "והיה כי יארכו הימים – מחזיונות הנביאים האחרונים", תרס"ט)

העורכים
אבישר הר-שפי, אליעז כהן, שוּר ענתבי