גליון 6 - 2001

רשימת משתתפים:

עוזי אגסי – פתח דבר

יורם ברונובסקי

טל פרנקל-אוסמן

צ'סלב מילוש – בתרגום דוד וינפלד

אשר רייך

נורית זרחי

סבינה מסג

יעקב רביד

ישראל אלירז

גלי-דנה זינגר

גדעון עפרת

דנה גולדברג

רבקה רז

אסי דגני

דורין מרגלית

רבקהל'ה מונדלק

אסנת ראם

אלון שועה-חיים

גיל ברקת

תלמה דינשטיין

ננו שבתאי

שמעון שלוש

זמיר בן דוד

חיה אסתר

יקיר בן-משה

חגית בת-אליעזר

פרץ-דרור בנאי

אניסה דרויש – בתרגום פרץ-דרור בנאי

צבי גבאי

שי דותן

דורית ויסמן

מאיה בז'רנו

דורין מרגלית

ת.ס. אליוט – בתרגום מאיה בז'רנו

אודי זומר

האל סירוביץ' – בתרגום משה בן-הראש

חוליה אוסדה – בתרגום משה בן-הראש

משה בן-הראש

פתח דבר

ליורם ברונובסקי

או: בשִבחהּ של הביקורת הנכונה והנבונה

סמוך ליציאתה לאור של חוברת זו הלך לעולמו המתרגם, הסופר והמבקר יורם ברונובסקי והוא צעיר מאוד (52). ולוּ רק בשביל לעכב אותו עוד קצת בינינו, כפי שביקש כבר מבקר-סופר אחד, אקדיש חוברת זו לזכרו. הֶערכתי מאוד את יורם ברונובסקי, את אישיותו, את טוּב-לִבו, את הידע שלו, ויותר מכך – את קִסמו התרבותי, את מה שכינו ידידיו "הג'נטלמניוּת התרבותית האירופית שלו".

ברונובסקי, שהצטייר כמבקר ספרותי יותר מאשר כסופר יוצר, מזַמֵן לנו התקרבות לנושא ביקורת הספרות – להדגיש את חשיבותה ולהבין את תרומתו לה. היה זה הרמן הסה, שניסה להגדיר ב-1930 מיהו המבקר הטוב ומיהו המבקר הרע ברשימתו "על מבקרים טובים וגרועים", מתוך המסה "הערות בנושא ספרות וביקורת" (הרמן הסה, קִסמו של ספר, שוקן, תשמ"א), ואין אחֵר ממנו ללמֵד על חשיבותו של המבקר הטוב:

"נדיר עוד יותר מן הסופר-מלידה הוא המבקר-מבטן-ומלידה. מבקר אמיתי אינו דווקא זה שקיבל את הדחף הראשון לביטוי כשרונו הביקורתי בזכות חריצותו, השכלתו, זריזותו, מאמציו, דבקותו האידיאית, רדיפתו אחר כבוד או רוע-לִבו. המבקר-מלידה הוא זה שהתפתח בכיוון זה הודות למתת-האלוהים הטמונה בו, הודות לשנינות-הדעת הטבועה בו מזמן הולדתו, הודות לכשרונו המיוחד לשיקול-דעת אנליטי, הקיים בו מאז היוולדו, והודות לאחריותו הרצינית והתרבותית.

למבקר מחונן זה יכולות להיות תכונות אישיות משלו, המוסיפות לכשרונו או מעוותות אותו. הלה מסוגל להיות טוב או רע, רודף-כבוד או צנוע, שאפתן או עצלן. הלה יוכל לטפח את כשרונו, או לנצלו עד כלות הכוחות. בכל זאת – הודות לכשרון-היצירה המבורך שבו – תמיד יהיה לו יתרון על המתמיד, החרוץ או המלומד ביותר אך נטול-הכשרון" (שם).

והסה העצים את טענתו לחשיבות הביקורת בדבריו הבאים:

"בעוד שעל סופר יכול העם לוותר, במבט מפוכח, ובהופעתו יש לכאורה דבר חריג ונדיר – הרי לא כן מעמדם של המבקרים. לאור התפתחותה של העיתונות, הביקורת נעשתה מוסד קבוע בחיי הציבור ומקצוע שאין לוותר עליו. ייתכן שיש צורך ביצירה ספרותית, ואולי אין בה צורך, אולם לגבי הביקורת נראה לכאורה כי היא נחוצה באופן ממשי. הציבור זקוק למנגנונים שייטלו על עצמם, כמומחים, את ההשתלטות האינטלקטואלית על תופעות הזמן. המומחים צריכים להיות כשרוניים – לא כאלה שהשכילו ללמוד במידה מסוימת את טכניקת הביקורת, אולם המשמעות הפנימית של תפקידם נשארה זרה וחתומה להם. כאלה יש רבים, לצערנו, בדומה למאות הרופאים והסוחרים שפעם למדו בדוחק, העוסקים במקצועם בשיטתיות וללא ייעוד פנימי" (שם).

המשתמע מרשימתו של הסה הוא שהמבקר הטוב הוא אישיות יוצרת ושהוא אמור להיוולד עם כשרונו ממש ככל אמן אחר. ואם להקצין את דבריו, הרי שכדי להיות מבקר טוב צריך להיוולד עם "זה"; הלמידה מכשירה רק את המבקרים הבינוניים.

אך יותר מכך הסה טוען, למעשה, שביקורת בלתי-מקצועית, הנעשית על-ידי אנשים שאינם כשרוניים, גורמת נזק לסופרים ולספרות, ומביאה, בעצם, נזק לאומה כולה. אין הוא מדבר על ביקורת שתלטף את הסופרים ותחמיא להם, אלא להפך:

"טעות היא לחשוב שסופר פוחד מפני הביקורת, וכי מטעמים של רדיפת כבוד יעדיף דברי שבח אוויליים ומזויפים על פני דברי ביקורת אמיתיים ומעמיקים. [אך יותר מכך] תלותו של סופר במנגנון ביקורתי לקוי היא בעלת נזק רב עבורו. לדעתו, להיות מבוּקר ומאובחן על-ידי בעל יכולת כמוהו כלהיות נבדק על-ידי רופא מעולה. שונה הדבר לגמרי מאשר לשמוע פטפוטיו של רופא גרוע.

התוצאה ממצב עניינים זה איננה האכזבה של הסופרים בלבד, אלא זיוף רצוף של האספקלריה, שדרכה רואה העם – כך הוא מאמין – את תמונת המצב והנטיות של חייו הרוחניים והאמנותיים" (שם).

לא יכולתי להיתלות באילן גבוה יותר כדי להצביע על חשיבותה של ביקורת-הספרות הטובה ויכולת השפעתה על ה"עַם" הקורא אותה, ועל תרומתו של יורם ברונובסקי כמבקר הטוב – בעל הכשרון מבטן-ומלידה – שתרם להתפתחותה.

אפתח את החוברת בשיר שכתב יורם בהיותו בן 10 ושהתפרסם בהארץ שלנו, וברשימה של ידידה קרובה שלו, טל פרנקל-אוסמן, משוררת ומרצה לספרות, שתשפוך אור על דמותו מנקודת-ראות נוספת.

ע.א.