גיליון 16 - אוגוסט 2006

רשימת משתתפים:

עוזי אגסי (פתח דבר(
אדם זגייבסקי (בתרגום דוד ויינפלד(
רחל חלפי
ליליאן דבי-גור
יקיר בן משה
יורם וולמן
אילן בושם
אסי דגני
רוברט פרוסט (בתרגום אסי דגני(
אריאל זינדר
אילן ברקוביץ'
גלי-דנה זינגר
פ.ג. לורקה (בתרגום גלעד מאירי(
דורית ויסמן
- שירה עכשווית בעולם (בתרגום דורית ויסמן(
ג'ו קיין
ריטה דאב
דרור בורשטיין
איתי פ. יוגב
עלי אלון וצבי לוז
יחזקאל נפשי
דפנה שחורי
ורד לוינשטיין
אוג'ניו מונטלה (בתרגום ענבל וז'ק ארביב(
יהודה עתי
יובל גלעד
מי-טל נדלר
עודד קפלן
צ'רלס בוקובסקי (בתרגום עודד פלד(
סילביה פלאת' (בתרגום עודד קפלן(
רונן אלטמן קידר
כ. פפגאורגיו (בתרגום רמי סערי(
רמי סערי
רעיה רותם
סבינה מסג
דסמונד או'גריידי (בתרגום סבינה מסג(
נוית בראל
רן יגיל
מיכל גוברין
מרינה צווטאייבה (בתרגום מירי ליטווק(
שולמית חוה הלוי
דניאל כהן-שגיא
שחר רווה
שי דותן
שין שי"ר
תלמה דינשטיין
שמעון שלוש
יעקב רביד
משה דור
צבי גבאי
חלאד אל קשטיני (בתרגום צבי גבאי(
ערן צלגוב

פתח דבר

"גלי השירה" הנוצָרים בשל לחץ בנקודות מסוימות של חומר

או: הפעמון ככלי להעברת משמעות המילים, בשירה ובספרות

 "פעמונים רגילים לקבל את המכות מבפנים, לא מבחוץ"

 מאיר שלֵו, יונה ונער, עם עובד 2006

יש המצלצלים בפעמון מבחוץ ויש המכים בו מבפנים; יש החוֹוים את הקול מבחוץ ויש המטמיעים אותו מבפנים. לכל אחד מאיתנו יש הפעמון שלו, הפעמון שהוא מקשיב לו והפעמון שהוא חובט בו להודיע לָעולם על קיומו. יש המשקיעים רבות כדי למצוא את הפעמון הנכון, לדעתם, להעביר את קולם. וכך, בלי שימת לב מרובה, משמש הפעמון בצורותיו השונות כמתווך משמעותי בחיינו.

יש מִגוון שימושים לפעמון – קריאה למתפללים והודעה על אירועי דת שונים, הכרזת השעה, ולעיתים כאזעקה המתריעה על שריפה או על פלישה של כוחות עוינים. משתמשים בפעמונים גם כדי לכנס את התלמידים בבתי הספר, ולעיתים אף לזמֵן אנשים לארוחה. ויש אפילו קונוטציות מיניות טהורות לפעמון (ראו את שירה הידוע של אניטה וורד, "Ring my Bell"), אך לא נדון בהן כאן. גם לא נדון בהקשרי פעמון הצלילה לַנושא, או במשמעות של "פעמון הזכוכית".

במערב השימוש הקלאסי לפעמון הוא בראש מגדל הכנסייה, והוא מופעל באמצעות חבלים המנענעים את הפעמון כולו בעוד הענבל נותר קבוע במקומו. פעמון זה נקרא "פעמון המתנדנד בחופשיות". במזרח השימוש הקלאסי לפעמון הוא במקדש או בארמון. ישנם פעמונים קטנים שאותם מפעילים באמצעות נקישה במקל, וישנם פעמונים גדולים במיוחד המופעלים באמצעות קורת עץ גדולה המוטחת בגוף הפעמון. טכניקה זו, של הקשה בגוף הפעמון, משמשת בעולם את מגדלי הפעמונים הגדולים, כיוון שאם מציבים פעמון גדול מדי, שמתנדנד בצורה חופשית בראש מגדל, תנודותיו עלולות להזיק למגדל.

הפעמון מעביר את הקול, שהוא התפשטות של הפרעה מכנית בחומר, בצורה של גל. בכך אנו מעוניינים.

בשפה טכנית יותר, הקול הוא שינוי בלחץ המִשְׂרַעַת (אַמְפְּלִיטוּדָה) ובמהירות, המתפשט בחומרים. לפי הגדרה אחרת, הקול הוא אוסף של דחיסוּת ודילול מכניים, או גלי אורך שמתפשטים, דרך תווך הניתן לדחיסה. התווך הוא סביבת העברת המידע. דוגמה לתווך: דיבור בין שני בני אדם, שבו התווך הוא האוויר.

אנו מבקשים לציין, שהתווך וצורת דחיסותו הם הקריטריונים המתאימים לנו להגדרת משמעותה של היצירה האמנותית. נבחר לציין את העברת ה"קול" באמצעות המילה הכתובה או כל יצירת אמנות אחרת. כל האפיונים הטכניים של שינוי בלחץ ובמהירות ההתפשטות בחומר יהיו קיימים, מבחינתנו, ביוצר ובתווך שלו. אם, מבחינה פיזיקלית, הקול הוא תופעה גלית, הנוכל להבין כך גם את תהליך ההעברה של היצירה האמנותית? התופעה הגלית מתאפיינת בתדירות, במהירות ובמִשׂרעת. המשרעת היא העוצמה של לחץ הקול המשתנה בתוך הגל, או הכמות המקסימלית של לחץ בכל נקודה בגל. גלי קול נוצרים בשל עלייה בלחץ בנקודות מסוימות של חומר, עלייה שגורמת ל"אפקט הדומינו" המועבר הלאה. נקודות הלחץ הגבוה, ולפניהן נקודות הלחץ הנמוך, עוקבות אחרי נקודות עליית הלחץ.

האם נוכל למדוד גם את עוצמת השירה כפי שאנו מודדים את עוצמת הקול (עוצמת הקול נמדדת בדֶציבֶּלים, שבהם מתקיים יחס אקספוננציאלי – יחס שאינו ישיר).

שינוי מחזורי בלחץ האוויר היוצר "משיכה" ו"דחיפה" של מולקולות האוויר (מ-20 פעמים בשנייה ל-000,20 פעמים בשנייה) גורם לאוזן שלנו להבחין בקול. האם היוצר יוכל ליצור תנודות דומות בשירתו? האם נוכל לתרגם את האות היצירתי כמו אות סינוּסואידלי (בצורת y=sinx)?

ואולי ברגע שנוכל למדוד את איכות השירה כפי שאנו מודדים גל קול, נפסיק לכתוב שירה. אך לא בעניינה של היכולת למדוד את היצירה האמנותית עסקינן. אנו מבקשים להדגים רצף של תנודות הקיימות בטבע, אשר הבנתן תעזור לנו לכוון את היצירה האמנותית. יש להדגיש שהצורך בהבנה לשם כיווּן אינו קשור כלל לאמן הטהור; האמן הטהור כלל אינו זקוק לזה. האמן הטוב ימצא את רצף התנודות שלו ללא כל עזרה מבחוץ, בין אם יכה בפעמון במבחוץ ובין אם יכה בו מבפנים.

כל שאנו מבקשים להדגיש הוא שהיום, כאשר לכל אחד יש פעמון דיגיטלי/חשמלי משלו, חייב האמן להיות מאוד שקט ומאוזן כדי לשמוע ולהשמיע את הצליל הטהור של פעמון המתכת של פעם. ואלה שמכוונים את הלוך-הרוח הכללי (ה-ZEITGEIST), אלה המצויים בתקופה שבה צלצול הפעמון הטהור בבית הספר תורגם, בתחילה, לצליל חשמלי מטריד ואחר כך לשיר כלשהו המושמע דרך רמקולים – הם צריכים להבין את הבעיה שיש לנו בחינוך ובהנכחתה של היצירה האמנותית. הם, או אנחנו, צריכים להבין את הסכנה הטמונה בהחלפתו של הקול הטהור, בעידודו של החיקוי.

עוזי אגסי