עגלת קניות |
||||
|
מלח, מתי מפליגים? |
|||||||
מיכאל לב-טוב | |||||||
הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, והרואים עתה אור בספרו "מלח, מתי מפליגים?" (הוצאת אבן חושן), נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות: קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומניים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קוֹנטרַפּוּנקְט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי. לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא קודם כול במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. ככזה, הוא מעמיד לפנינו עשרים ושבעה סיפורי הוויי ירושלמיים, המלוּוים בגוף הספר בתצלומי גלויות נדירות מראשית המאה הקודמת. הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות. קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קונטרפּונקט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי. לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא קודם כול במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. ככזה, הוא מעמיד לפנינו עשרים ושבעה סיפורי הווי ירושלמיים המעלים פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה. הסיפורים מלווים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הגלויות מציגות שכבת תשתית - שכונות, רחובות, בניינים ומקומות הנזכרים בטקסט כפי שנראו לפני שהמסופר התרחש. גיבוריו של לב-טוב - מַכלוף ברדוגו ושולטנה, יואל רוסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קופר ואשתו, ניסים קַטריוואס וחיליק פּיק, ששון עזרא, גדי בניטה, יקי והאחים נחום (אם למנות רק אחדים מהם) - כולם דמויות צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפיו של ספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב המחבֵּר במסירות, אם תוך כדי המתנה לאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אף מביא את סיפוריהם כלשונם - איש-איש והדיבור האופייני לו - והללו מצידם מעלים במספר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים. הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב-טוב ולפנים גם מורה שלו בבצלאל. אופק מלווה רבים מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה לַמחבֵּר ומעין מורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנסתרותיהם. לב-טוב מוקסם מאופק, ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומד המחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות". בביתו הוא שומע על סדרי עולם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים, שאיתם הוא מנהל לעיתים אף 'שיחות', ואשר אודותיהם יש לחבר-האמן תיאוריות מרתקות. הסיפורים המרכזיים בספר הם ארונה בא, שולטנה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, סיפור אהבה קטסטרופאלי (א-ג), עורו הספרדים, אבל כמובן גם הסיפור מלח, מתי מפליגים? הנושא את שם הספר ושבו מעלה לב-טוב רישום נעורים נוגע-ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחל איתן (בעלת הרומאן "ברקיע החמישי"), שנפטרה בניו יורק ב-1967. מיכאל לב־טוב יליד ירושלים 1945. למד אמנות ב'בצלאל'. בוגר London Film School. ציוריו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. כמו כן פירסם רשימות, כתבות וסיפורים בעיתונים ספרותיים ובירחונים. מ־1971 עד 2003 עבד כבמאי וכתסריטאי של יותר מחמישים סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה וחלקם הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. מאז שנת 1980 מלמד קולנוע ואמנות במוסדות להשכלה גבוהה ביניהם סם שפיגל (מאז היווסדו) ו'מעלה'. מלח, מתי מפליגים? הוא ספרו הראשון שרואה אור.
על יבש הבמאי ואיש הקולנוע מיכאל לב-טוב מכנס בספרו החדש "מלח, מתי מפליגים?" (אבן חושן) טורים וסיפורים שפרסם בעבר במקומון הירושלמי "כל העיר". לב טוב, מה לירושלמי בכל רמ"ה ושס"ה כמוך ולהפלגות? "שמו של הספר הוא גם שם הסיפור הראשון המופיע בו. אלה שלוש המילים ששמעתי מפיה של רחל איתן, סופרת מדהימה ויפהפיה אמיתית, כאשר שירתתי בחיל הים, בעוד אני צובע ספינה. היא הגיעה לספוג חוויות ומיד זיהיתי אותה כי ספרה 'ברקיע החמישי', היה מונח בקיטבג של. המילים נעתקו מפי." ומתי הפלגתם? "מדובר היה ב'איברהים אל-אוול', ספינה שלא היה לה שום צ'אנס להפליג משום ששימשה לאימוני מלחים בנמל. טרנטה בקיצור". מחוץ לעונה יש ספרים שיש להם עונות, ולפעמים הם יוצאים לעולם בעונה הלא נכונה. יש גם ערים שיש להן עונות, ובעונה הלא נכונה קשה לבקר בהן. בקיץ תל אביבי לוהט, מוזר לקרוא את הספר החורפי של מיכאל לב-טוב - סיפורים וזכרונות קצרים, עדינים, ירושלמיים- ובכל זאת ראוי להגיף תריסים ולהפעיל מזגן, להניח לסיפורים לפעול מעצמם ולהפריח בחדר עורבים אפורים ומילים בריח מי ורדים.
מקור ראשון | 9.5.2008 סיפורי הווי ירושלמיים המעליפ פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים, על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה. הסיפורים מלווים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חברו של המחבר. הספר מבוסס על סיפורים וקטעי יומן שהתפרסמו בחלקם בעיתון "כל העיר" בירושלים. תמונות ירושלמיות פסיפס, מראות, ריחות וצבעים שהם כל-כולם ישראליים מאוד ובעיקר ירושלמיים מאוד אסתי סגל | 08/09/2008, גלובס
זו הסיבה להתלהבות שלי מהרגע שבו נחו עיני על פסקת הפתיחה של "מלח, מתי מפליגים?" ועד למשפט הסיום לאחר 174 עמודים מענגים של התבוננות מקורית על אנשים, על סיטואציות, על סיפורים קטנים וגדולים. מיכאל לב-טוב מנציח באסופה הזו של סיפורים וקטעי יומן שהתפרסמו ב"כל העיר" הירושלמי לפני כעשרים שנה, פסיפס, מראות וריחות וצבעים שהם כל-כולם ישראליים מאוד ובעיקר ירושלמיים מאוד. בכתיבה שנעה בין עיתונות לפרוזה, ובזווית הסתכלות מקורית ששומרת כל הזמן על אפקט ההפתעה, הוא מפגיש אותנו עם שאול עדיקה, וגדי בניטה, וששון עזרא, ועם סיפורי אהבה של מכלוף ברדוגו ושולטנה, של יואל רוסה ואתי תורג'מן, ושל האהבה שלו עצמו. "היא נראתה כמו בתצלום שראיתי לפני הגיוס ב'דבר השבוע'. בחן רב נפנפה בידה כדי ליצור איתי קשר עין, ושאלה: 'מלח, מתי מפליגים?' היא שאלה ואני לא עניתי, יופיה, והספר שכתבה, שהיה שמור איתי בקיטבג, נעלו את המילים בפי". זה הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ כולו, וזה הסיפור על הסופרת היפה והנשכחת שהכתה גלים בשדה הספרות העברי עם הספרים שלה "ברקיע החמישי" ו"שדה ושדות". הסיפור על הפגישה של מיכאל לב-טוב ש"תלוי מהסיפון בחבלים, צובע נגד חלודה" עם רחל איתן. אין בו הרבה פרטים וגם לא עלילה מפותלת במיוחד. מה שעובד אלו נקודות האור על הפרטים הקטנים, אלו שבדרך-כלל הם שוליים. פרטים קטנים, סגנון והרבה סאבטקסט. כל פרק הוא בעצם דיאלוג בין הסיפור לבין מעין נספח שמכיל קטעי יומן, או זיכרונות או הערות. שני חלקים שלכאורה אין ביניהם קשר, והם עצמם מנהלים דו-שיח עם גלויות דואר מראשית המאה הקודמת המשובצות בכל פרק. מעל לכל מרחפת דמותו החכמה ומעוררת הגעגוע של אברהם אופק - צייר ואמן נודע, חבר קרוב של הסופר, ומי שהיה מורהו בבצלאל. וכאן טמון הקוץ שבאליית הספר. יכולת כתיבה שיש בה חושניות אדירה, ססגוניות, התבוננות מקורית והמון תובנות בסגנון מאופק שרובו אנדרסטייטמנט וסאבטקסט, היכולת הזאת דורשת הליכה למקומות רחוקים יותר. הפסיפס המענג הזה, נשאר כאוסף סיפורים, ולא מגיע לעומק ולגדלות של "ספרד" של מולינה (למשל). כל אחת מהדמויות כאן הייתה יכולה להוביל רומן עב כרס, כל אחד מהסיפורים יש בו בשר לספר שלם. אבל הכל נשאר בסופו של עניין כנגיעות קטנות עם הבטחה גדולה, כי כישרון הכתיבה של מיכאל לב-טוב דורש הליכה בגדולות כדי שלא יישאר כתשובה הירושלמית ל"תמונות יפואיות" של מנחם תלמי. אז אחרי שנחשפנו - מחכים לספר הבא. מלח, מתי מפליגים? סיפורים וקטעי יומן מגזים רינונים לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. 27 סיפורי הווי ירושלמיים המעלים פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, התפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מ-20 שנה ,מתפרסמים עכשיו בספרו 'מלח, מתי מפליגים?' (הוצאת אבן חושן). הם נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות: קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קוֹנטרַפּוּנקְט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.הסיפורים מלוּוים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הגלויות מציגות שכבת תשתית – שכונות, רחובות, בניינים ומקומות הנזכרים בטקסט כפי שנראו לפני שהמסופר התרחש.גיבוריו של לב-טוב – מַכלוּף בַּרדוּגוֹ ושׂוּלטָנָה, יואל רוסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קוּפֶּר ואשתו, ניסים קַטריוואס וחיליק פּיק, ששון עזרא, גדי בֶּניטָה, יָקי והאחים נחום (אם למנות רק אחדים מהם) – כולם דמויות צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפיו של ספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב המחבֵּר במסירות, אם תוך כדי המתנה לאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אף מביא את סיפוריהם כלשונם – איש-איש והדיבור האופייני לו – והללו מצידם מעלים בַּמְסַפֵּר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים. הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב-טוב ולפנים גם מורה שלו בבצלאל. אופק מלווה רבים מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה לַמחבֵּר ומעין מורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנסתרותיהם. לב-טוב מוקסם מאופק, ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומד המחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות". בביתו הוא שומע על סדרי עולם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים, שאיתם הוא מנהל לעיתים אף 'שיחות', ואשר אודותיהם יש לחבר-האמן תיאוריות מרתקות. הסיפורים המרכזיים בספר הם ארונהּ בא, שׂוּלטָנָה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, סיפור אהבה קטסטרופאלי (א-ג), עורו הספרדים, אבל כמובן גם הסיפור מלח, מתי מפליגים? הנושא את שם הספר ושבו מעלה לב-טוב רישום נעורים נוגע-ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחל איתן (בעלת הרומאן "ברקיע החמישי"), שנפטרה בניו יורק ב-1967.מיכאל לב־טוב יליד ירושלים 1945. למד אמנות ב'בצלאל'. בוגר London Film School. ציוריו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. כמו כן פירסם רשימות, כתבות וסיפורים בעיתונים ספרותיים ובירחונים. מ־1971 עד 2003 עבד כבמאי וכתסריטאי של יותר מחמישים סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה וחלקם הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. מאז שנת 1980 מלמד קולנוע ואמנות במוסדות להשכלה גבוהה ביניהם סם שפיגל (מאז היווסדו) ו'מעלה'. מלח, מתי מפליגים? הוא ספרו הראשון שרואה אור. מלח, מתי מפליגים - מיכאל לב-טוב שלומית מירון | 13.10.2008, בית ניר הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות. קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קונטרפּונקט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.
".... ב'חייל הטוב' של פורד מדוקס פורד קראתי: "בצדק תשאל מדוע אני כותב. ואף על פי כן, נימוקים רבים לי לכך. ככלות הכל, אין זה בלתי שכיח בין אנשים, שעיניהם חזו בבזיזתה של עיר נכבשת או בהתפוררותה של אומה, שישתוקקו להעלות על הכתב את אשר ראו למען יורשים נעלמים, או למען דורות רחוקים לאין שיעור, או, אם תרצה, פשוט כדי לסלק את המחזה ממוחם". בחרתי להתחיל במובאה מתוך הספר שאפשר לראות בה הצדקה לכתיבתו. אני מניחה שכשיוצר "בא לו" ליצור הוא לא ממש צריך להצדיק את הדחף. לכן אני רואה את ההצדקה שלמעלה, כנסיון ליצור איתנו הקוראים דיאלוג. לפי הנאמר ב- האתר של ההוצאה הספר מסופר בשני קולות. להבנתי מדובר ב- קולו של המספר, המספר את הסיפור וקול נוסף המביא קטעי יומן וקטעי זכרונות. אגב, אין בהכרח קשר ברור בין הסיפור לקטעים המובאים בסופו. אני מוצאת קול נוסף והוא קולו של הפרט שכתב את הספר והאומר לנו: הנה קטעי חיים, התבשמו בהם.. ומעל כל הדברים שציינתי מרחפת רוחו של אברהם אופק הצייר. מורו וידידו של הכותב. ולאחר שהסתובבתי סחור-סחור אפרט לגבי הספר: זו אסופה של 27 רשימות קצרות המעוטרות בצילומי גלויות מאוספו הפרטי של מיכאל לב-טוב. לא עמדתי על חשיבות סדר פרסום הרשימות בספר. יש מספר דמויות המופיעות ביותר מרשימה אחת, אך לא התרשמתי שיש לכך משמעות מיוחדת. הרשימות הקצרות ביותר יש בהן 3 עמודים ואילו הארוכה יש בה 15 עמוד. שתי הרשימות האחרונות הן פרק א' ו-ב' של סיפור "חייו הכפולים של האח של נחום". שאספר גם כמה רשימות יש בהם רק 3 עמודים? מיותר. אלה פרטים שוליים.. אבל כך גם אפשר לטעון כלפי המסופר ברשימות. לפחות חלקן מטפל בדברים מאד טריוויאליים. לדוגמה - הרשימה "בורקה" (ע 33) מספרת על תחרות של מסעדות-מאפיות הטוענות לכתר של עושי הבורקס הטובים ביותר. אך לא רק. בין המלים המטפלות בבנאלי יש גם קטע כזה: "בימיה הראשונים של המדינה נחבאו הבורקס....." כי "..... באותם ימים דויד בן גוריון, הסמן הלאומי, אכל בארוחת הבוקר את הקוץ'-מוץ', המצאתה של פולה אשתו, מעין דייסה עשויה לבן עם גבינה לבנה, רזה. עד היום קשה להעלות על הדעת תמונה של ראש הממשלה הראשון, נביא הממלכתיות והזעם, פותח את היום בבורקס פזי ובחמינאדוס." (ע' 36) מין שירבוב ההופך את הבאנאלי לבעל ערך מוסף. הספר הוא "זכרון למורי וחברי אברהם אופק" ואכן אברהם אופק (1935-1990) נוכח בחלקים גדולים של הספר. לסכום: מומלץ. לא רק לתושבי ירושלים שבוודאי יזהו בספר דמויות מוכרות, אלא לכל מי שחושב שספורים ישראליים הכתובים היטב, מחזקים אצלו את היותו בן הארץ. לאשה - אוקטובר 2008
מעריב - מוסף ספרות 2/7/2010 עמ' 22:
תפוז אנשים מלח, מתי מפליגים אלו סיפורים וקטעי יומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב"כלהעיר ירושלים" לפני יותר מעשרים שנה, ועכשיו הם מתפרסמים בספרו "מלח, מתימפליגים?" בהוצאת אבן חושן.
|
|||||||
|
|||||||
|
|||||||