שולפת את הגלגלים כדי לעקוף

"שולפת את הגלגלים כדי לעקוף הוא הספר הארבעים ושנייים
בסדרת ספרי השירה "פיטדה", אבן מאבני החושן.
הספר נדפס אופסט בגופן "דרוגולין"
על נייר קרם נטול עץ
90 גרם

"שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" הוא ספרה הרביעי של תמי כץ לוריא.

ספריה הקודמים: "מרחק הנגיעות" (ספרית פועלים 1989): "מתוך החול אל הראשית" (תג 1996): "שהות" (גוונים 2001).

כץ לוריא היא רקדנית, מורה למחול, ויוצרת בתחום המחול המחול והשירה.

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בחינוך לאמנויות מאוניברסיטת לידם, אנגליה.

שיריה מתפרסמים בכתבי העת ,"שבו" , "קשת החדשה" , "עכשיו" ועוד.

מתכתבת עם אליס מארץ הפלאות

היא רוקדת אבל גם משוררת, שולטת בשפת המחול כמו גם ברזי השפה הפואטית. ספרה של תמי כץ לוריא "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" רואה בימים אלה אור, והיא מספרת על מעברים משפה לשפה, על מקורות השראה ועל הפחד מקיצה של קריירת המחול
nrg מעריב | 10/2/2009     

ספרה הרביעי של תמי כץ לוריא "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא זה עתה בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת מפעל הפיס - המועצה לתרבות, וקרן עמו''ס. כץ לוריא היא משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" ראה אור בשנת 1989 בהוצאת ספרית הפועלים.

כץ לוריא רקדה בלהקות "בת-שבע 2", "קול ודממה" ויצירותיה ככוריאוגרפית הופיעו בפסטיבלים שונים. חוץ מעיסוקה במחול, למדה כץ לוריא לתואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, ולתואר שני בחינוך למחול באוניברסיטת לידס, אנגליה.

מה היה הספר הראשון שקראת?
קשה לי להיזכר בדיוק בספר הראשון שקראתי בילדותי, אך הספר הזכור לי ביותר מן הילדות הוא "אליס בארץ הפלאות". עולם הדימויים העשיר, ומגוון העולמות בכלל, הקיימים בו, היה מרתק בעיני, כבר כילדה. ההזדמנות שהייתה לאליס לחוות ממדים שונים, גם של גוף וגם של נפש, להיכנס לעולמות שונים, ולהיפגש עם דמויות שונות ואקסצנטריות, הקסימה אותי.

הייתי מדמיינת גם את עצמי מגיעה לעולמות כאלה. הסיפור הזה מלווה אותי כל החיים, וכל פעם נוספים לו פירושים והקבלות. לפני שבע שנים יצרתי ריקוד בהשראת שיר שעסק בהשתקפות דמותה של אליס, "בדיוק כשעליסה מתרוממת", והופעתי איתו, על במות מחול רבות ובפסטיבלים. גם בספרי החדש, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" אליס מופיעה, נלקחת בעיקר לתוך חיי, מתכתבת איתם, ומתורגמת לתוכם:

בְּדִיּוּק כְּשֶׁאָלִיס מִתְהַפֶּכֶת
תִּרְאוּ אֲנִי נוֹשֶׁמֶת רַעַל
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַמֵּעֵבֶר
שֶׁמֵּעֵבֶר לְרַגְלַי הַשְּׁטוּחוֹת
הַצָּרוֹת
אֵיפה שֶׁהַשֶׁמֶשׁ דּוֹהֶרֶת
אַחַר כָּךְ נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי נִהְיֵית גְּבוֹהָה
רַק הַצֵּל שֶׁל אָלִיס דּוֹמֶה לִי
אֲנִי חוֹרֶצֶת לָשׁוֹן
וּמְשַׁנֶּנֶת מִשְׁוָאוֹת
שֶׁלִּהְיוֹת שְׁקוּפָה
גָּדּוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַמּוּכָל בְּתוֹכִי
כִּמְעַט שׁרֶשׁ סְכוּם הָרִבּוּעִים
שֶׁל כָּל הַמַּרְאוֹת
בָּהֵן אֲנִי אֶשְׁתַּבֵּר
שׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹת תַּמְנוּן
לַקִּיּוּם שֶׁמֵּעֵבֶר לַקִּיּוּם
לְמָשָׁל
אֵלַיִךְ

והאחרון?
הספר "תעלוליה של ילדה רעה" מאת מריו ורגס יוסה. זה סופר שלא הכרתי, ומאד נהניתי ממנו.

עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
עם חנה מ"מיכאל שלי". אני חושבת שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים. השבירות שלה, ההסתחררות בתוך העולם הפנימי, וחוסר היכולת לחיות ולהתמודד עם העולם האמיתי, ריתקו אותי. הייתי רוצה לפגוש אותה ולנסות להבין למה אינה יכולה לצאת מתוך העולם הפנימי שלה, שנכלאה בו, ולהגשים את עצמה. הייתי רוצה לברר למה היא מפספסת הכול ולמה אין בה את הכוח להשתנות.

מה היה מקור ההשראה ל"שולפת את הגלגלים כדי לעקוף"?
מקור ההשראה שלי הם תמיד החיים עצמם. לא ההתרחשויות הגרנדיוזיות, ההיסטוריות, אלא כל רגע שעובר. יש רגעים שאני רוצה להקפיא, לנצור. דרך השיר אני מצליחה להקפיא רגעים כאלה ולהביט בהם בזכוכית מגדלת, כי זה מה שהאמנות עושה.  זו הדרך שלי לנסות לפרש חוויות שאני עוברת דרך פריזמה של דימויים והקבלות.

כרקדנית, הגוף הוא מאד מרכזי עבורי. קשה לי להסכין עם הזמן שעובר, שמשמעותו היא סוף הקריירה שלי. קשה לי להיפרד מהקריירה, ולהשלים עם הידיעה שהגוף מזדקן.

השתקפויות של צדדים שונים

פלאות
כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִרְקוֹד עַד
שֶׁנֶּהֱפַךְ לְמִקְסָם סְרָק
הַתַּרְגִּילִים נַעֲשוּ קָשִים וְרֵיקִים
הַיָּדַיִם שֶׁלִּי הָיוּ בַּחֲמִישִׁית
וְעָשִיתִי אַנְטֱרֶשָׁקָטְר
אֲבָל הָיִיתִי רַק פֶּה אָדוֹם סָגוֹל שֶׁל מְכַשֵׁפָה
וְהָאֶצְבָּעוֹת מִשְׁבָּצוֹת
מֻכְרָחוֹת לְחִבּוּק
לְיָם דָּם כָּחוֹל שֶׁיָּצוּף תַּחְתֵּיהֶן וִיְסַמֵּן
שֶׁעוֹד לֹא נִגְמָר

מקור ההשראה שלי הם ההתרחשויות, האנשים הקרובים אלי, בעיקר המשפחה שלי, הריקוד ומה שהוא עושה לי. העיר, תל אביב, מלאת הרעש, הגירויים, האקשן, והים, שהוא קצה העיר, והוא הפתח לכל המקומות הרחוקים והקסומים שאפשר להפליג אליהם, בעיקר בדמיון. אני יכולה לשבת להסתכל עליו שעות.

מתי הרגשת שהספר קורם עור וגידים?
השירים נכתבים בדרך כלל בלי תכניות לעתיד. משורר הוא לא כמו סופר, שמתחיל רומן, ומתקדם כדי להשלים אותו. כשהיו הרבה שירים, אשר רובם הופיעו בכתבי עת, נוצר איזה גיבוש. ראיתי שיש קווים מרכזיים המובילים את השירים. נוצרה איזו אחדות. למשל, הבחנתי בכך שיש הרבה שירים שעירבתי בהם אנגלית כתובה עברית, זה קרה רק בספר הזה. הקסים אותי המעבר בתוך אותו שיר משפה מדוברת ולא תקנית ל"שפת שירה":


טוּ פְּלֵיי מְיוּזִיק חָזָק
טוּ דֶנְס
טוּ לְנַתֵּק אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי
מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת
מֵהַאוֹתִיוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת הַסְּמוּרוֹת
לְלֹא רוֹךְ
מֵהָאָבָק הַלָּבָן הַדַּק שֶׁנִּכְנַס לִי בֵּין הַעֲצָמוֹת
טוּ פוֹרְגֵט שֶׁאֲנִי פֹּה
וְלא צְרִיכָה לָלֶכֶת לְאַף מָקוֹם
כְּדֵי לְהִתְרוֹצֵץ בְּתוֹךְ הַמַחֲשָׁבוֹת
בֵּינָתַיִים

 עם איזו דמות בספרך את הכי מזדהה?
הספר הוא מאד אישי, ועוסק בעולמי הפנימי. אין שום דמות ספציפית בספר, והדמויות הנשיות הן השתקפויות שלי, צדדים שונים באישיות שלי.

למי היית רוצה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
למשוררת סילביה פלאת', אם הייתי יכולה. אני מאד מתחברת לשירים שלה, ועולמה הפנימי מרתק בעיני. ספרה "פעמון הזכוכית" השפיע עלי שנים רבות.

על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
צבי ינאי. לאחרונה קראתי את ספרו "שלך, סנדרו", שהוא אוטוביוגרפיה מרתקת של אדם מעניין ומוכשר מאד, אוטודידקט. ריתק אותי איך מתוך החיים הסוערים שהיו לו, יצא אדם שקול כל כך, בהיר, הגיוני, בעל יכולת נדירה להסביר בפשטות דברים מסובכים. האוטוביוגרפיה עצמה, שיכלה לספק עלילות לכמה טלנובלות, כתובה באיפוק, ולכן יוצרת עוצמה רגשית חזקה. הייתי רוצה לדעת עוד על הסיפור שלו ועל דמותו.

מחוץ לגוף

מנחם בן | מעריב – תרבות וספרות 27/02/2009

תמי כץ לוריא היא לא משוררת ידועה. לכן הסיכוי שיכתבו עליה בעיתוניםקרוב לאפס. היא סתם משוררת. ומשוררת נפלאה, שהמילים מכשפות אותה ("נעתרתלמילים שיכישו אותי"). בספרה החדש, הרביעי, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" (אבן חשן?), היא מתארת את מצב התודעה המשוררי: "מה שמתרוצץ/ לי בראש הואאותו יהלום מטורף/ והמון ארנבים חוצים את התודעה במרוצה/ מוצאת את עצמי/ לחלוטין/ אוספת מילים כמו שפת עופות משונה".

הגעגוע הוא תמיד מיסטי, כדי להגיע ל"חוץ גוף" שלה (עם געגועים מתמידיםלריקוד, כי מדובר ברקדנית לשעבר) ואל הדרגות הכי גדולות של ההארה: "לפעמיםיש רעד העובר במהירות האור/ מובזק ישר לדם/ בשביל זה אני מתאמצת להגיע/ אלהמקום בו הבועות מתפוצצות". ואני מאמין לה. כי המילים שלה עשויות מחומריםדליקים כל הזמן. ואינן מזייפות, סוג של ציוריות חסרת מנוח, מפתיעה תמיד: "יכולתי לבכות/ כשאלף צבים יצאו במחול הרעדות".

טוריקת הצדק של יודית שחר, רטוריקת האהבה של דפנה שחורי והחושניות המופשטת של תמי כץ לוריא. דורון קורן קורא לכם לצאת קצת מהפרוזה ולפנות זמן נפשי לספרי שירה
דורון קורן |YNET 16/03/2009

חוצה בעיניים גחליליות

ספרה היפהפה של תמי כץ לוריא, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף", מציג שירהשהיא בה בעת מופשטת לגמרי וחושנית לגמרי ויש בה איזה צד מהופנט: "לשקועלשקוע מצווים עלי התופים/ ואני צפה צפה/ חוצה בעיניים גחליליות/ פרדסיםמכושפים".

התנועה של כץ-לוריא ממשפט למשפט, ממילה למילה, היא בלתי צפויה, כולל הטיות המילים המפתיעות. כך, למשל, כשהיא כותבת על "העצב שנח בשמיקינמון מגוּזָלים", ומן המילה "מגוזלים" מצטיירות פלומות גוזליות שלעננים, אבל גם השמים הנגזלים מאיתנו - כי אנחנו כאן על האדמה.

כץ לוריא, שהיא גם רקדנית, נעה בין המילים בסוג של תנועת ריקודונוגעת בהן בגופה: "נעתרת למילים שיכישו אותי". בכל זאת, המטרה הסופית היאדווקא להגיע להפשטה מלאה, להינתק מן המשמעות ומן הגוף ולהמריא עם הצלילים: "מתי תהיינה המילים חסרות משמעות/ ויותר לי לרחף?"

החיבור בין מחשבה לגוף מתנסח גם בשיר "זהב", המדבר על מקור הנביעה המיני שלהדברים: "למעשה אני הוגה ולא מצטנעת/ בצאתי למסעי הצלב ההזויים/ אני שומעת מלאכים/ ואת נהמות הנמר/ מתוך הכיס הפנימי/ בו התלתלים נופלים כמו אזובים". מתוךאותו כיס פנימי עם תלתלים, שהוא כמדומה איבר המין הנשי, נולדים המראותהשמיימיים (מלאכים) יחד עם נהמות היצר האקזוטיות (נמר).

יש בכתיבתה של תמי כץ לוריא משהו המזכיר את הצד התת-הכרתי בכתיבתהשל יונה וולך, ויש דמיון אסוציאטיבי מסוים לוולך גם בשמות-הנשים המוענקיםכאן לכמה מהשירים (בין השאר השם "ליטה" המזכיר את "לוטה" של וולך). שיריהנשים של כץ-לוריא אמנם פחות פראיים מאלה של וולך, אבל היופי המוזר נוגעבנו גם כאן: "לודמילה מפשילה לאט/ את הפרפרים העצלים הירוקים/ עומדתבגרבים פעורות/ מגולגלת/ מגולגלת בתוך הגעגועים". אין בספר המובחר הזהשירים לא יפים, וגם זה חלק מקסמו הגדול.

אלי אשד 
מאי 2009

אני שמח לארח באתר את תמי כץ לוריא משוררת וגם רקדנית מורה למחול ויוצרתעצמאית בתחום הריקוד והמחול , שמפרסמת כאן מאמר סקירה מעמיקה  על מצבהמחול בראשית המאה ה-21 בישראל ומנתחת את המגמות המסתמנות בו.מאמר שיופיעבעתיד גם בדפוס בכתב העת "עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד.
תמי כ"ץלוריא,שבימים אלו פירסמה ספר שירה חדש ,איננה רק היסטוריונית של סצינתהמחול בישראל ,ומאמרה כאן הוא הרבה יותר מסיכום. הוא בגדר פתיחה חדשה , שכן תמי כ"ץ לוריא מצטרפת לצוות האתר כמבקרת המחול שלו ומכאן ואילך תפרסםבו מאמרי ביקורת מעמיקים חריפים חדים ונוקבים על מופעי ולהקות מחול וריקודמסוגים שונים ,המתבססים על הבנתה והכרותה ארוכת השנים עם תחום המחול מבלילשאת פנים לאף אחד.
לאנשי סצינת המחול אם אתם רוצים מאמר ביקורת על מופע שלכם הקפידו מכאן ואילך להכין כרטיס זוגי עבורי או עבור תמי כ"ץ לוריא.
אפשר לשלוח הודעה באי מייל של האתר.

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21

כל כך רציתי לרקוד

כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִרְקוֹד עַד

שֶׁנֶּהֱפַךְ לְמִקְסָם סְרָק

הַתַּרְגִּילִים נַעֲשוּ קָשִים וְרֵיקִים

הַיָּדַיִם שֶׁלִּי הָיוּ בַּחֲמִישִׁית

וְעָשִיתִי אַנְטֱרֶשָׁקָטְר

אֲבָל הָיִיתִי רַק פֶּה אָדוֹם סָגוֹל שֶׁל מְכַשֵׁפָה

וְהָאֶצְבָּעוֹת מִשְׁבָּצוֹת

מֻכְרָחוֹת לְחִבּוּק

לְיָם דָּם כָּחוֹל שֶׁיָּצוּף תַּחְתֵּיהֶן וִיְסַמֵּן

שֶׁעוֹד לא נִגְמַר

להאזנה לראיון שהתקיים ב-19/10/09 ברדיו אורנים בתוכניתו של קובי איל לחץ כאן