הדמדומים קרבים

המתרגמת יהודית שרגל היא ילידת ישראל, 1945, בת לגולים מגרמניה שנפגשו כאן בארץ.

במשך עשרים שנה עסקה בעריכה של ספרות מדעית, והאהבה הגדולה לתרגום התעוררה אצלה בעקבות המפגש עם המורה האהוב והנערץ, ט. כרמי, שאצלו למדה בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות השבעים של המאה העשרים.
בשנת 1996 ישבה במכון לתרגום בשטראלן, גרמניה, לשם הגיעה במפורש כדי לתרגם את אלזה לסקר-שילר. "ישבתי שם כמה שבועות וקראתי בשקיקה שירים שלה, ביוגרפיות, סימנתי שירים שמסקרנים אותי, העליתי טיוטות ראשונות, הכל לפי אהבות בטן שלי, אהבות אזניים, שום מחשבה מעבר לזה. תפסו אותי שורות, בית בודד, נלכדתי."
לאחר שחזרה לארץ המשיכה לתרגם את אלזה, אך בשלב מסוים חוותה תקופה של התרחקות רגשית ממנה ועברה לתרגם טקסטים אוטוביוגרפיים של תומס ברנהרד.
תרגומים שלה פורסמו באופן סדיר במוסף הספרות של עיתון 'הארץ'.
ביולי 2008 חלתה ויצאה לחופשת מחלה, "ואז ידעתי לבטח - אני רוצה לחזור ולתרגם את אלזה".
קובץ התרגומים הנוכחי הוא סיכום של ארבעים שנות אהבה. 

יהודית שרגל נפטרה ביום שישי 16.10.2009.
זכתה לראות את הספר כשבוע לפני מותה

יומן | לנגן בפסנתר הכחול
בני ציפר | הארץ תרבות וספרות  04.12.2009

המתרגמת יהודית שרגל הספיקה לראות בחודש שעבר עותק של ספר תרגומיה לשירי אלזה לסקר-שילר מיד לאחר שיצא לאור בהוצאת אבן חושן. ואז עצמה את עיניה לנצח. מבחינת הכמות, המתרגמת הצנועה הזאת לא השאירה אחריה הרבה. תרגום של סיפור או שניים מאת תומאס ברנהרד, תרגום של ברכט ותרגום של ייטס. אך אהבתה הגדולה היתה אלזה לסקר-שילר, המשוררת היהודייה הגרמנית האקספרסיוניסטית שגמרה את חייה כגולה בפלשתינה, בעליבות, זרה בעולם שהפך אלים וגס ומבקשת את נפשה למות, כפי שתיארה זאת בציוריות נפלאה בשירה "פסנתרי הכחול".

רבים וטובים תירגמו משירי אלזה לסקר-שילר: יהודה עמיחי ונתן זך ושמעון זנדבנק. אני מוצא שייחודם של תרגומי יהודית שרגל הוא בניסיון לדיוק ובאי-הסכמה לפתרונות קלים ולמריחות של משמעויות. התפלאתי לגלות, למשל, שבשיר הפסוודו-מקראי "הבל" בתרגומה של שרגל יש בית שלם נוסף, שהושמט משום מה בתרגומו של נתן זך לאותו שיר, המופיע במבחר השירים "עלייך אחלום חרישית", שיצא גם הוא בהוצאת אבן חושן לפני שנים אחדות.

השם שבחרה שרגל לאוסף שירי לסקר-שילר שלה הוא "הדמדומים קרבים", כשם אחד משיריה האחרונים של המשוררת, שהיתה אחרי ככלות הכל משוררת של הצבעים העזים, ובייחוד הכחול והאדום, שבהתמזגם הם מבשרים מוות וסופיות. לעומת מתרגמי לסקר-שילר שקדמו לה, הבינה שרגל שלסקר-שילר אולי אינה רוצה לספר סיפור שלם בשיריה אלא עובדת כציירת מופשטת המתיזה כתמי צבע על לובן הנייר. ואחת היא לה אם יעשה השיר רושם בכללותו או לא יעשה רושם. ואחת היא לה אם השיר ייראה גמור או לא. ואכן, מתרגומי שרגל עולה שאין שום ודאות שהשירים נועדו להיות סגורים ושלמים ולא סקיצות ליריות פתוחות לכל פרשנות.

ב"תרבות וספרות", שבה מצאה שרגל תכופות אכסניה לתרגומיה, התפרסמו לפני כעשר שנים תרגומיה לשירים של המשוררת האוסטרית אינגבורג בכמן. בכמן, שהיתה אהובתו ובת חסותו של המשורר היהודי הגרמני הגדול פאול צלאן, מתה מוות טרגי ב-1973, שלוש שנים אחרי שהתאבד אהובה לשעבר בטביעה בנהר הסן בפאריס. שרגל תירגמה שלושה משיריה הנודעים ביותר, ובהם "גלות" והשיר "הזמן השאול", המתחיל במלים "הנה באים זמנים קשים יותר", המתכתב עם שיר דומה של ברטולט ברכט, השואל מה ישירו בזמנים הנוראים, ועונה: ישירו על הימים הנוראים.

אני זוכר ששרגל שלחה את התרגום שלה לשיר של בכמן כמעין תשובה לתרגום של אותו שיר שפירסמה זמן מה קודם לכן המתרגמת עדה ברודסקי. ומלמד הדבר שאחד המניעים שלה בעבודתה היה להציע נקודות למחשבה ולהשוואה, להציע שיפורים ותיקונים לקיים יותר מאשר לעטות על עצמה ענן של היבריס תרגומאי.

בעולם שהפך אלים וגס, כדברי לסקר-שילר, יהודית שרגל ניגנה בפסנתרה הכחול של המשוררת שנדמה היה שנדם והפיקה ממנו צלילים שמיימיים. אחרי מותה נשארנו עם פחות מתרגמת מגרמנית, אותה שפה ששירתה היתה פעם נשמת אפה של השירה העברית והיום היא מתרחקת ממנה והולכת.

לצפייה בכתבה לחץ כאן

דברים שבשירה | מה שקורה בלב, פשוט קורה

ארז שוייצר | הארץ, ספרים 10.2.2010

אל המבחר הלא-שלם של שירי לסקר-ילר בעברית הצטרף באחרונה הקובץ "הדמדומים קרבים", בתרגומה היפה של יהודית שרגל. את הדחף להשלים בו את מפעל התרגום היקר שלה חשה שרגל כשהתבשרה כי חלתה במחלה סופנית, ואת הספר המודפס קיבלה לידיה ממש בימיה האחרונים. נדמה כי נסיבות אלה חודרות אל הטקסט ממש, כאשר קוראים בו, למשל, "יודעת אני: קצי קרב ובא/ הן העצים עודם דולקים בלהבה/ את ערגתם חתם תמוז בנשיקה".

לצפייה בכתבה לחץ כאן

ספר מככב במקום השני ברשימת רבי המכר בשירה של ידיעות אחרונות מתאריך 18.12.09: