לשכוח את מה שיקרה

"לשכוח את מה שיקרה" הוא הספר החמישים ושניים
בסדרת ספרי השירה "פיטדה", אבן מאבני
החושן. הספר נדפס אופסט בגופן
"דרוגולין" על נייר
נטול עץ 90
גרם

מרלנה בראשטר עוסקת בכתיבה, בתרגום, במחקר (דוקטורט בבלשנות באוניברסיטת פריס 8 ), בהוראה. כל אלה בצרפתית, בעברית, ברומנית,  ובאנגלית. אך שפת היצירה העיקרית שלה היא צרפתית, ועד כה פרסמה בשפה זו 7 ספרי שירה. תרגומי שירים אחדים הופיעו ב"עיתון 77" וב"שבו". היא קיבלה שני פרסים בינלאומיים על שירתה – פרס Ilarie Voronca ב-2001, ופרס Hélène Jacques-Lerta ב- 2006.

שירתה של מרלנה ברשטר תורגמה לשמונה שפות, כולל אנגלית, ערבית, ספרדית, קרואטית וכו'. היא עצמה תרגמה שלושה ספרים לרומנית, ביניהם שניים של עמוס עוז. כן תרגמה שירה מעברית לצרפתית ולרומנית, ומצרפתית לעברית – ומדובר ביוצרים ישראליים, צרפתיים, בלגיים או אחרים, ידועים מאוד – כגון הישראלים רוני סומק,  רחל חלפי, מאיה בז'רנו, מאיר ויזלטיר, רפי וייכרט, אדמיאל קוסמן, חווה פינחס-כהן ואחרים. מרלנה בראשטר היא יו"ר "אגודת הסופרים הישראלים כותבי צרפתית" מאז 2000, ועורכת ראשית של "קונטינואום" (Continuum), כתב העת של האגודה. היא חברת ההנהלה של ה"מרכז לחקר השירה הצרפתית בת-זמננו" באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת כתב העת שלו,  "Poésie et Art".

מה שהחול לא שכח
מאת: אבי אליאס

ביולי אלף תשע מאות שבעים ושלוש ,בחצות שבין יום רביעי לחמישי, יצאנו ,באוטובוס צבאי ,מספר לוחמי חיל הים מבסיס חיפאי לכוון שארם א שייח.

כאשר קראתי את ספר השירים של מרלנה בראשטר חוויתי שוב את הנסיעה המפרכת בתוככי המדבר.השמש יקדה בחוץ, מזגן לא היה,וכשפתחנו את החלונות נדבקו עלינו מיליוני ברחשים.סמוך לעיר דהב  שבק מנוע האוטובוס לאם כל חי.נפלטנו החוצה להבל החם.את מה שהרגשתי באותו רגע מטיבה   לתאר המשוררת :"מתחת לסוליות/מלבין החול/מחמת הווה/אנו הולכים בשביל לאבד פנים/הרחק מכאן/קו הסיד משלים/את הקרוב בדימויים/הקו הולך ונמס/ונגענו באופק/מהדהד.

עוצמת המילים האלה שורטת לי כסכין בפנים את תחושת האיבוד. הזינו אז שאנחנו לכודים  בקניון מדברי, אמריקני,ועוד מעט ג'ון ויין ידהר כקצין פרשים ויחלץ אותנו מהחום ומהגירוד הבלתי פוסק.

וחוזרת ואומרת המשוררת:"המדבר נולד /עוור/הצליל שקפא פורר את הדימוי/הוא לא ראה שאני/רואה."

ככה הרגשנו .היינו מאובקים .תרמילי הצבא לצידנו ,הנשק מקופל על הישיבה המזרחית ובסרט המוח כבר צולמה שנת לילה במדבר. עוצמת השורה "הצליל שקפא פורר את הדימוי" ממחישה את הדמיון הפרוע שהנה עוד מעט בדואי רכוב על גמל יגרור אותנו,או שכלב רוח ירוץ באטרף ויביא לנו בין שיניו חטיף אגוזי,או חמור פרא יתקרב בעצלתיים ויביא מים קרים שנשאבו מן הבאר הסמוכה.

חיפשנו עשן של אגזוז,כאות מבשר לחילוצנו,אבל באספלט שכבש את המדבר ראינו סימנים של זפת שדבק בנעליים הגבוהות.

מרלנה בראשטר לא מוותרת ומעצימה את המחשבות הרצות לכל כוון אפשרי:"קול נפרד משתיקתו/נחתך בלהבי הדיונות/נפרד מהלילה/ובזרימתו/מתחספס החתך/בנפילתו/מתפוררים רעשים"

סף הגירוי הנמוך מעשיר את הדמיון המדברי.יש אין סוף סיפורי אימה על מדבר,פגרים,עצמות יבשות, משמעת מים.והנה גם פטה מורגנה: בחושך היורד על די זהב נשמע טרטור של משאית די 400 . ועכשיו מה שנשאר זה לעלות על גב המשאית ,להחליק אל גרון הקבינה ולהבין שאחרי עשר שעות מדבר בראש עדיין מתקתק שעון חול.

בספר של מרלנה בראשטר יש את כל הקילומטרז'  של המסתורין,של הטבע ,ושל הדמיון העשיר שמשאיר כל סלע.זהו ספר המתעלס עם כל גרגר חול והתוצאה היא סופה שירית מרהיבה ביופייה.