אמרי שאת זוכרת

הכוח להתגבר: על "אמרי שאת זוכרת"

קובץ הסיפורים הקצרים "אמרי שאת זוכרת" מאגד בתוכו שישה סיפורים שנשזרים זה בזה לסיפור אחד על אהבה, בגידה והתמודדות
עמליה תמיר | 25.11.2010 | מעריב, המגזין

את הביקורת הזאת ברצוני לפתוח בגילוי נאות. מעולם לא אהבתי לקרוא קובצי סיפורים. תמיד העדפתי רומן ארוך ומעמיק ולכן לקחתי לידי את הספר "אמרי שאת זוכרת" מאת צבי אבינר ופני ברגשות מעורבים. כאן טמונה ההפתעה שציפתה לי. הספר מאגד בתוכו שישה סיפורים שונים זה מזה, אבל נשזרים לסיפור משותף ששיאו, ואולי ראשיתו, דווקא בסיפור האחרון "עפר מן האדמה".

זוגיות קמאית, חדורת אלימות גלויה ונסתרת כאחד, מתגלית בסיפור האחרון בקובץ סיפורים זה ולמעשה מסכמת את המוטיבים המלווים את שאר הסיפורים. כל הסיפורים ב"אמרי שאת זוכרת" דנים במערכות היחסים המתפוררות בין גברים לנשים באמצע החיים, אשר מגלים שאהבת הנעורים, אותה אהבה יוקדת שחיברה בינם, הלכה ודעכה והותירה אותם מרוחקים זה מזה.

בסיפורים השונים חוזר מוטיב הבגידה, הבגידה בזוגיות, הבגידה בחלום הנעורים, הבגידה שנובעת מהתעוררות זיכרון רחוק, הזיכרון של אהבה משכרת וסוחפת. אבל גם הבגידות השונות, בין אם הנבגדת היא האישה או לחילופין הנבגד הוא הבעל, גם בגידות אלה לא מרפאות את פצעי הזמן, לא מתממשות לכדי זוגיות חדשה, ונשארות כפצע פתוח במערכת הזוגית אתו יש לנסות ולהמשיך לחיות. או כלשון הסופר עצמו: "הכוח להתגבר על הכאב ולהמשיך".

בתוך המערכות הזוגיות השונות מוצג הגבר כצד היותר חלש, המתלבט יותר ואפילו לעיתים המאכזב. האישה, לעומתו, היא החזקה, היא זאת שעליה רואים את סימני הזמן, היא הדוהה עם השנים. יחד אתם לא נפקד מקומם של הילדים, ותפקידם בשימור הקשר הרופף והקשה בין ההורים, אותם ילדים שרואים את המתרחש, לא מגיבים אך מושפעים ומנוהלים מהמתרחש בין ארבע הקירות של הבית.

כל הסיטואציות בסיפורים השונים מתובלות בתיאורי נוף מדויקים ומפורטים, כאשר הטבע מהווה חלק אינטגרלי עד כדי שותפות מלאה במהלך החיים הפרטני של כל משפחה ומשפחה. נוף המעורר הן את הדמויות, ובעקבותיהם את הקורא, לחשיבה מעמיקה על מהות הקשרים השונים בחיינו, עדינותם ושברירותם והתחליף, אם בכלל קיים, למה שכבר יש לנו.

אין בכל הסיפורים "סוף טוב", כהגדרתו . יש מעין סגירת מעגלים ארעית המותירה את הקורא עם כאביו הפרטיים ועם שאלות החיים המלוות כל אדם באמצע חייו: האם מה שעשיתי עד היום היה נכון לי , האם כדאי לנסות ולשנות ואולי בכלל עדיף להשלים עם החלק החסר בחיינו ולהמשיך הלאה בדרך מונוטונית אך מוכרת. או כפי שאומרת אחת הדמויות בסיפור "חברים טובים ויין": "החיים הם עסק מסובך", אמירה כל כך נדושה אך קולעת ומאבחנת את המרקם העדין שכולנו בונים סביבנו.

קובץ סיפוריו הראשון של צבי אביגר ופני, איש משרד החוץ המכהן כשגריר ישראל בפיליפינים, כתוב בעברית רהוטה וקולחת, משאיר טעם של עוד, ציפייה וסקרנות באשר לסיפרו הבא וניתן לתיאור כסיפור אחד בששה פרקים. יפה, חודר, מטריד ומסקרן.