אנשי הבלט עם אבן חושן

אנשי הבלט עם אבן חושן
ראובן שבת | דפוס גרף 21.3.11

סבו של עוזי אגסי, המייסד והבעלים של הוצאת הספרים ובית הדפוס אבן חושן, היה מראשוני ענף הדפוס בישראל. לפני כ- 70 שנה לערך היה הסב משה וילזלברג, מנהל של דפוס אחדות הידוע בתל-אביב. זמן מה אחר כך הוא הקים בית דפוס בצפת.
את האהבה לדפוס, לריחם הישן של אותיות הסדר בבלט, לעבודת הכפיים של הנעת גלגלי ההדפסה, לתחושת כתמי הדפוס הנדבקים לעיתים לאצבעות בגלל העופרת, ובעיקר בעיקר לתוצאה המוגמרת של ספר מודפס, מוצר מוגמר שרובו ככולו עבודת אמנות קשה. כל הדברים הללו נמסכו אצל עוזי אגסי מגיל צעיר.
אבל על מנת שזה יתגבש לבסוף לבית דפוס והוצאה לאור של ממש, זה לקח לא מעט שנים.
רק לפני 16 שנה, הוא פתח ברעננה הוצאה לאור ובית דפוס, שמתמחים אך ורק בדבר אחר- הדפסות בלט אמנותיות של ספרים, ועבודות אמנות שונות, המיועדות אומנם לציבור רחב, אבל בעיקרם מיועדות אכן למה שעוזי מגדיר-"אוהבי ספרים." אלו הם אותם אנשים שלגביהם הספר נותר מוצר יחיד סגולה, יקר ערך ולכן גם קרוב לליבם מאוד.
להוצאה שלו הוא קרא בשם המיוחד - "אבן חושן".
אגסי לקח מכונות דפוס ישנות, ומתות, והפיח בהם חיים. הוא שיפץ אותן, והצליח להביא אותן לעבודת דפוס של ממש. המכונות הזקנות, המתות, חזרו אצלו לחיי דפוס.
בית הדפוס של ההוצאה ממוקם כיום במושב חרות שבגוש תל-מונד. הוא מעסיק 5 עובדים ומשתרע על שטח של 120 מ"ר.
את מירב העבודה בדפוס מבצע בנו של עוזי, עידו.
בעידן של דפוס תעשייתי, תחרותי, הבנוי על בולמוס של עבודות שטנץ, המלוות בכל מיני בעיות של איכות בינונית, לעיתים, בעיקר בתחום הספרים. דפוס הבלט של אבן חושן הוא כמו אור עתיק יומין, שמבליח לפעמים על כל הייצור התעשייתי העצום של הדפוס ונותן לו איזו משמעות מיוחדת.
עוזי אגסי:" אנחנו בהחלט הוצאה לאור מאוד יוצאת דופן. משתמשים במכונות שאחרים זרקו אותם, ומוציאים מהן את המיטב האמנותי מבחינת טיפוגרפיה של אותיות, הקפדה על סוג הגופנים והאותיות , ועוד. אנחנו בעצם שומרים על הייחוד של הספר בתור מוצר אמנותי-איכותי. ההדפסה עצמה נעשית באמצעות סדר יד. יש לנו גם מאגר של אותיות מיוחדות למקרים של ניקוד ודברים דומים".
גם חומרי הגלם של הדפסות הספרים עשויים מחומרים מיוחדים. כך למשל לא משתמשים באבן חושן בניירות מסוגים רגילים, מבוססי תאית, אלא מניירות מיוחדים מאוד, דוגמת ניירות קוזו ( נייר העשוי מגזע עץ התות), ניירות כותנה ( עשויים מסמרטוטי בדי כותנה, ונחשבים כבעלי איכויות מיוחדות) וניירות מיוחדים של 200 גרם, הנקראים ניירות בוואריה, והם מיוצרים לצרכים ייעודיים ובכמויות מצומצמות.
עידו אגסי: "יש לנו כמה וכמה מכונות שאיתן אנחנו מבצעים את העבודה. המכונות המובילות הם-מכונות צילינדר, שיוצרה בזמנו לא בכמויות גדולות, ונקראת וואן דר קוק. היא מכונה של רבע גיליון, נבנתה באנגליה ובארצות-הברית, ויוצרה לפני למעלה מ70 שנה. מכונת בוסטון, שמופעלת על ידי הרגלים, ומכונת אינטר טייפ שעובדת היטב. זאת בנוסף לעוד כמה ציודי גימור נלווים, מהזן הישן והטוב".
עוזי ועידו הם אמני דפוס של ממש. ימים כלילות, הם עובדים ליד המכונות הישנות. מתאמים אותיות, מבצעים סדר במו ידיהם, נזהרים מאוד בעיצוב הגרפי על הניירות המיוחדים. כל מוצר הוא יקר ולכן מצריך גם תשומת לב מרובה מאוד.
עוזי:" אנחנו מדפיסים בדרך כלל בכמויות של עד 100 עותקים. לעיתים רחוקות מדובר בכמויות גדולות יותר. חלק מההזמנות מגיעים גם מחו"ל. לרוב מדובר בעבודות מורכבות הקשורות לתנ"ך או לכל מיני ספרים אחרים, שקשורים להיסטוריה היהודית או של ארץ ישראל. כך למשל, ביצענו עבודה מאוד מיוחדת שהוזמנה מדרום קוריאה של ספר העשוי כולו מעור, ובנוי לאורך ובו פסוקי תנ"ך. בארץ, אנחנו מבצעים הרבה עבודות מגוונות של ספרי שירה של משוררים ישראלים, ותיקים וחדשים, וגם ספרים המשלבים אמנות עם שירה ופרוזה. ככלל, מדובר בעבודות הדפסה שמצריכות גם שמירה קפדנית מבחינת מיקום, וניקיון, של המוצר. מה גם שברוב המקרים גם אסור אפילו לצלם את הספרים המיוחדים בגלל שזה עלול לפגוע למשל במרקמי הנייר שלהם".
בעידן בו כל הדפוס למעשה הפך להיות תחום תעשייתי לכל דבר, מה החשיבות של מה שאתם עושים?
"דווקא בעידן של האיי פאד, הקינדל, ושאר הספרות האלקטרונית יש משמעות חשובה לצורך של האנשים להרגיש ולמשש את הספר שהם קוראים בו. יש כיום תופעה עולמית של חזרה, רטרו, לאותו ספר שנדפס בדפוס הבלט. ספר שאפשר לחוש אותו, להריח אותו, להניח אותו על המדף ולראות את כולו ולא רק חלק ממנו. במקביל, בשנים האחרונות יש גם תופעה של התייחסות לספר כאל יצירת אמנות. לשמחתנו, שתי הקבוצות הללו, הולכות וגדלות, בארץ ובחו"ל. בעבור אנשים כאלה אנחנו קיימים".