בעצם באתי רק לדבר

אתר נוריתהה

דורית ישראל  |  24.7.12

לשירה יש כוח, כמעט מאגי עלי.
כמה טוב לקרוא שירה, שירה המזככת נפש, חודרת פנימה, פוצעת ומלטפת.
שירה הנכתבת מעומק הלב ובגובה העיניים. יהודה ויצנברג ניב כותב כך. נכבשתי מיד.
לא קראתי משיריו קודם. בחרתי בספר בזכות "אבן חושן", ההוצאה המשובחת ולא התאכזבתי.
יהודה וייצנברג הוא בנקאי בהכשרתו ובעיסוקו ומילא תפקידים ניהוליים והוא הבנקאי הכי משורר, שכתב אי פעם וכמה טוב שהוא כותב.
וייצנברג בעצם בא לדבר, בשפה עשירה ופואטית, דברים של אמת, שיש בהם טעם, על חייו, תשוקותיו, שאיפותיו
ואפשר שנמצא בהם גם את עצמנו. אני מצאתי.

ופשר המילים

וּפֵשֶׁר הַמִּלִּים

הוּא פִּשְׁרָם הַמְרַתֵּק

שֶׁל הַמַּעֲשִׂים.

כְּמוֹ לְהִתְעוֹרֵר

וְלִשְׁטֹף אֶת הַפָּנִים,

לְצַחְצֵחַ אֶת הַשִּׁנַּיִם,

לְהַטְפִּיחַ אֶת הַשֵּׂעָר בְּמַיִם.

לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לַבַּנְק,

לַחֲזֹר בָּעֶרֶב וּלְהִוָּכַח אֵיךְ הַחַיִּים נוֹזְלִים

מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.

הצחוק הדביקנו

הַצְּחוֹק הִדְבִּיקָנוּ

בְּמֶרְכַּז הַשְּׂדֵרָה.

גּוֹעִים בִּצְחוֹק חֲסַר פֵּשֶׁר,

מִתְעַלְּמִים מִמַּבְּטֵי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים,

עָמַדְנוּ חֲבוּקִים,

נְטוּלֵי דִּבּוּר.

פֶּרֶץ הָאֹשֶר

שֶׁפִּלֵּחַ אֶת בְּשָׂרִי חָשׁ

בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,

מֵעֵבֶר לָאָרִיג הַדַּק שֶׁל הַבֶּגֶד,

אֶת הַשִּׂרְטוּט הָרַךְ

שֶׁל שָׁדֵךְ.

בואי, שכבי לצידי

בּוֹאִי, שִׁכְבִי לְצִדִּי,

הֵסַטְתִּי לְעֶבְרֵךְ

אֶת כָּרִית הַפּוּךְ

כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לָשֶׁבֶת בִּשְׁכִיבָה.

הַצְּעָקוֹת שָׁכְכוּ.

רְגוּעִים מְאֹד, צְלוּלִים מְאֹד,

אָנוּ עוֹסְקִים כָּעֵת

בְּלִקּוּק הַפְּצָעִים

אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, שׁוֹקְדִים עַל מִזְעוּר

נִזְקֵי מְרִיבָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.

עַכְשָׁו מִשֶּׁפָּרַקְנוּ אֶת מְרֵרָתֵנוּ,

נוּכַל בְּשֶׁקֶט

לְתַנּוֹת אֲהָבִים.

אמתי נכון. אהבתי!!
ממליצה מאוד.