עגלת קניות |
||||
|
||||
.jpg "אבן חושן")
פיסוק של נעלמים |
|||||||
| גלעד כהנא | |||||||
ספיר - אבן מאבני החושן. נדפס בגופן פרנק ריהל על נייר נטול עץ כמאה וחמישים גרם . מהדורה של מ״ג עותקים נדפסה על נייר סאנדנס מאה ושמונה עשר גרם והיא תלוּוה על ידי הדפס חתום וממוספר על ־ידי האמן
קולאז'ים: גלעד כהנא
לנסות ולדמיין את הימים שלאחר אחרית הימים – לרוב המאמץ הזה מסתכם באיורים של הרס וחורבן של ההווה. אבל לא ההווה הוא שנחרב. היצור שאמור היה לדמיין אותו הוא שעבר ממנו. ראשית העניק הבורא צלם או ניצוץ לאדם, כלומר, העניק לו את אופן ההסתכלות שלו עצמו בבריאה. מעילתו של האדם, הסירוב להביט בה כפי שהיה עליו להביט, יצרו עולם שהאדם אינו חיוני לו, ובאותה מידה יכול להיכחד. יורשיו של האדם, בעלי החיים השקועים במעגלים של הזנה ומין, בחוקים של הבשר, יכולים רק לתהות על הסדר הגדול, לבקש אחר ההתכוונות בבסיס הבריאה. יש להם יתרונות – הזמן לטובתם, הם מבינים את הזמן טוב יותר מבני האדם. אבל חסרונם הגדול הוא שאינם יכולים להכיר את הסדר וההתכוונות כפי שנועדו להיות מוכרים מלכתחילה. וכך, הרצון להסביר את הקיים, את הבריאה, לאחר שהאמצעי הדרוש לכך, הניצוץ האלוהי, נגוז, מסתכם באוסף דימויים המוגבלים על ידי אותם חוקים של בשר. אבל אין פירוש הדבר אובדן כוחה של הספרות. להיפך. הזמן, כתנאי לכל תיאור של המציאות, אינו קווי. הוא אינו רצף של אירועים הסדורים על ציר בעל כיוון אחד. אלא הוא בלתי נחלק. בעבור התבונה האמיתית הוא משולל עבר, הווה ועתיד. ומבחינות רבות איננו קיים כלל. לכן המבט האנושי, וקולו של המספר, עוד יכולים לשכון בחרכים של היקום המוצג בפיסוק של נעלמים, בנופי אחרית הימים שלו, לשרות בהם כאירוע חי, כעבודת אבל, כנבואה. עבודתו השירית של כהנא אם כן כפולה – הוא משרטט אנטומיה של הסתכלות בבריאה, שהאנושי דרוש לה, אבל נפקד ממנה בכל עת שהוא נדרש; ובה בעת מעבד את החרדה מפני המציאות הזו לכדי יצירות ספרות קצרות, רבות עוצמה, המפתות אותנו לחזור ולהתבונן בעצמנו, כפי שאנחנו, כפי שבחרנו להיות. שמעון אדף
פיסוק של נעלמים הוא קובץ המכיל יצירות ספרות קצרות, חלקן שיריות וחלקן פרוזאיות. מכיוון שברוב היצירות נעדר האדם ותודעתו נאלץ הקורא להישיר לראשונה מבט אל מציאות אשר לכאורה איננו שייך לה. מבחינה זו ספרו של כהנא מגיע בדיוק בזמן. זמן בו אנו בוחנים את השפעתנו המאסיבית בעולם, את הנזק שגרמנו ושאנו ממשיכים לגרום כתוצאה מפעילות ישירה או עקיפה. נזק מצטבר שמאלץ אותנו לנתח את מעשינו המושפעים מהמוסר האנושי ומחוקי הטבע הטמונים בנו ולתהות על מקומנו ותפקידנו בעולם. האם צלם האל נועד להחריב את עצמו?
גלעד כהנא – מוסיקאי, סופר וקולאז'יסט. סולן להקת ג'ירפות וThe walking man -. בימים אלו עובד ביחד עם תמיר מוסקט על פרויקט חדש "לא כוחות". זהו ספרו השלישי, קדמו לו: תכנון להתאוששות מאסון (כתר 2003) ומנוף מצביע אל הים (הקיבוץ המאוחד 2009).
גלעד כהנא: "אני כותב מתוך הפרעות קשב"
היוצר גלעד כהנא, כבר מזמן הפסיק להבדיל בין המוזיקה, לציורים ולמילים שהוא מייצר. ספרו החדש "פיסוק של נעלמים" נוצר מתוך שיטוטים בעיר תל אביב, רעב לגירויים ותשוקה משתנה, ובו פרגמנטים של סיפורים וקולאז'ים - וגם הרס הטבע על ידי האדם. "כדי להישאר בתנועה, חשוב מאוד לא לשקר. ברגע שאתה לא מגביל את עצמך, ההיצע של הנושאים הוא אינסופי" יותם שווימר | 19.1.14, Ynet
ראיתי את הרחובות שוממים מאדם, זנוחים, ללא אלה שסללו את הכבישים, ללא אלה שריצפו את המדרכות, ללא הכלואים ברכבים, ללא מתכנני הבניינים, ללא הקבלנים, ללא הדיירים, ללא התיירים, ללא המנקים, ללא המלוכלכים, ללא אנשים. העיר התגלתה לי אחרי חורבנה". לא, זהו לא פתיחתו של רומן פוסט-אפוקליפטי, אלא תולדת שיטוטיו של היוצר גלעד כהנא ברחבי תל אביב, שתוצאתם הוא ספרו החדש, "פיסוק של נעלמים" (הוצאת אבן חושן). "ההיעדר שלנו הציף אותי השראה", הוא מסביר.
זוהי לא הפעם הראשונה ששיטוט ברחובות מוביל את כהנא לפרסם ספר. קובץ שיריו, "מנוף מצביע אל הים", שראה אור ב-2009, נולד מתחושת דחיפות לצאת לשיטוט חסר תכלית, אך הפעם היפוכה של ההתבוננות הוביל להשראה, כדבריו. כהנא הוא אחד היוצרים המוערכים והמעניינים הפועלים בישראל. הוא הקים את להקת "ג'ירפות" בתחילת שנות ה-90, פרסם אלבום סולו, השתתף בפרויקטים מוזיקליים בעברית ובאנגלית, הוציא ספר ביכורים ב-2003 שזכה להתעניינות רבה. ספרו החדש מציג קטעי פרוזה וקטעים שיריים, שביניהם מספר תמות מקשרות, והם חריגים למדי בנוף הכתיבה העכשווית בעברית.
"המעבר בין פרוזה ושירה מעולם לא קורה מתוך מחשבה מודעת או תכנון", הוא מסביר בראיון עמו, "אלא נובע מצורך בשינוי מהותי בקולו של הסיפור. במצב התודעה של הקול המספר. נגיד, מעבר בין התרחשות פיזית לתובנה, או בין תובנה למעשה שלא נעשה. השילוב בין הקולות, כאשר הוא נכון, נראה לי טבעי ואורגני. אורכו של סיפור הוא פרמטר פיזי בלבד. הוא רלוונטי לשיח ההגדרה והמיתוג של הסוגה, אך הוא אינו רלוונטי לעוצמת ההדהוד של היצירה בחלל בינה לקורא. זה עניין של משקל סגולי שנובע ממתח בין מילים.
"לעתים נדמה לי שהספר הזה נכתב בפרגמנטים, פשוט כי אני מתקיים כרגע בפרגמנטים, מקטעים של הפרעות קשב, תשוקה משתנה, רעב לגירויים, שעמום מן הנמצא, פחד מן ההעמקה ופחד מחוסר ההעמקה".
אחד המוטיבים המרכזיים בספר - אולי אפילו המוביל שבהם - הוא ההרס של האדם את הטבע, ויחסו לסביבה. כהנא מספר שמאז שהתחיל לראות את הנופים של היום יום של "דרך משקפת החורבן האנושי, הסיפורים החלו לזרום. אחד הפרגמנטים היפים והחזקים ביותר בספר הוא "בעת ששוחטים אותם", המציג דו-שיח בין מנסר לבין קבלן סביב גזע עץ שיש לנסרו. הסיפור מסתיים בידיעתו של העץ כי עתידו של המין האנושי עתיד להגיע לקצו. כהנא מציג בטקסט זה הן את הכליה האנושית העתידית, והן את ידיעתו של העץ כמי ששורשיו מעידים על העמקה, כלשונו, ולא על קיבעון.
"במהותי אני אופטימי ללא תקנה", מבאר כהנא, "כך שאם אתה שואל אותי מה עתידנו, אומר לך שאני מאמין שבסוף יוסרו כל המחסומים בין כל העמים, תפיסת הלאום תתבטל, והאנושות תצליח להתאחד מול הקשיים הנוראיים שעתידים להגיע ובכך למקסם את הניצוץ האלוהי שבה. מן הצד השני, מקנן בי נביא זעם תימהוני, שלא משנה מה, כל הזמן רוצה לזעוק שאנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות".
"לגבי עצים והמודעות שלהם, יש לי תמיד תחושה שבעצים ישנו משהו דמוי בינה. כלומר, ברור לי שהם לא חושבים, וטוב שכך, מצד שני אני מזהה בהם סוג של תבונה עילית. שקט של מתבונן ללא עיניים, של צומח ללא רגליים, של שואף לשמיים".
הקטעים בספר מנטרלים כמעט לגמרי את השיח האנושי, ומתמקדים בחי ובצומח, בטורף והנטרף, בעקרונות הבשר שמתוכם עולים עקרונות הרוח.
"הם דווקא אינם מנטרלים את השיח האנושי, הם עוסקים בהיעדר שלו ובכך בעצם מייצגים אותו במלואו. כלומר, כאשר הכותב, זה שמתאר את היעדר האדם, הוא אדם, אז כל מה שיש, גם אם אין, הוא האדם. במקרה הזה, ההיעדר מייצר יש. ביום-יום שלנו שיחות רבות מאוד עוסקות בעקרונות הבשר שמתוכם עולים עקרונות הרוח. המאבק של רוח וחומר הוא בלתי פוסק ומלווה אותנו עד למותו של החומר ולשאלת נצחיות הרוח".
איזה מקום תופסת הכתיבה בחייך? האם ישנה הפרדה מכתיבה לפרויקטים המוזיקליים לכתיבה הספרותית?
" מאז שאני זוכר את עצמי היד כותבת. פעמים רבות שאלתי אותה 'למה?', היא לא ענתה, פשוט המשיכה בשלה. היד כותבת ולמדתי לקבל את זה. הרבה פעמים למדתי על מצבי בחיים בעקבות קריאה בכתבים שלי. הכתיבה תמיד מקדימה את זמנה, ובעצם עוזרת למודעות להיות מעודכנת בנעשה, בעולם הפנימי של הכותב".
"אין הפרדה בין כתיבה לספרים ולפרויקטים מוזיקליים באופן מודע, כשמופיע לו ספר, אתה מגלה את זה כאשר הוא כבר עמוק בתהליך כתיבתו, ומבין בדיעבד שאתה עוסק בנושא מסוים באופן עקבי, ושהעמקת בו ללא בלוני חמצן".
בימים אלו רואה אור סינגל חדש בשם "נדל"ן" לצמד שהקים עם תמיר מוסקט, "לא כוחות". בקרוב ישוחרר האלבום המלא, "שכנראה יגרום לאביונה הקבוצתית הראשונה בישראל מאז הקמת המדינה". בנוסף ליצירתו הטקסטואלית והמוזיקלית, כהנא גם יוצר קולאז'ים, המלווים את הפרגמנטים בספר. "הקולאז'ים בעצם נוצרו אחרי כתיבת הספר ונולדו בעקבות צורך לחדד את ההיעדר שלנו על-ידי אמצעי וויזואלי מיידי", מסביר כהנא. "משהו שימשוך את הקורא פנימה לחור השחור שנוצר בעקבות האופציה לביטול הנצח שלנו".
בכלל היצירה שלך, אתה עוסק בהתבוננות די נוקבת במערכות יחסים אנושיות.
"כיוצר, אני חש שכדי להישאר בתנועה חשוב מאוד לא לשקר. כלומר, לעסוק בכל מה שמעסיק אותך, ולא במה שאתה חושב שאמור להעסיק אותך. מאחר והאמת יציבה כל כך, היא אינסופית בפרטים שלה: דיור, מערכות יחסים, איכות השלטון, מין סאדו-מזוכיסטי, תובנה רוחנית, דימוי גוף, סוף העולם. הכול הולך, אין מגבלה על נושא, סגנון, שפה. אפשר לכתוב על הכול, נדרש לכתוב על הכול. ברגע שאתה לא מגביל את עצמך למי שאתה חושב שאתה, למי שאחרים חושבים שאתה, ההיצע הוא אינסופי".
לקריאת הראיון באתר Ynet לחץ כאן פרק ראשון: סיפור קצר של גלעד כהנא מתוך ספרו החדש המוזיקאי והיוצר גלעד כהנא בספר פרוזה שירי חדש, בקובץ סיפורים קצרים וקצרצרים שכמעט נעדר מהם האדם - האם אנחנו לא שייכים לעולם שמחוצה לנו? ואם כן, מה האחריות שלנו? לבוא בבוץ הם שניהם שכבו שקועים עמוק בבוץ. הוא שיכול רק לעכל בשר ,
לקריאת הסיפור באתר וואלה! לחץ כאן
מתוך 'ערב חדש' מבית החינוכית, 21.01.2014 סולן להקת "הג'ירפות" גלעד כהנא יצר ספר חדש ומפתיע שיש בו הכל: בניינים, עצים, כבישים, ציפורים, הרים, רחובות, ערים, רק דבר אחד אין בו - בני אדם.
להאזנה לראיון במסגרת התכנית "אנשים בלילה" עם קובי מידן בגל"צ מתאריך 20.1.14 לחץ כאן להאזנה לראיון במסגרת התכנית "המוסף לספרות" עם רונה גרשון-תלמי ברשת א' (מתאריך 14.2.14, החל מהדקה ה- 18:00) לחץ כאן לצפייה בראיון במסגרת התכנית "מדברים על זה" עם שי גולדן ונעמה חן ברשת החל מדקה 29:43 מתאריך 2.2.14 לחץ כאן |
|||||||
|
|||||||
|
|||||||
"פיסוק של נעלמים" הוא הספר האחד־עשר בסדרת ספרי האמן, .jpg "גלעד כהנא, צילום: רונן ללנה")
לחבק את העצים 
כהנא הוכתר בעבר על גבי במות שונות כממשיכו של מאיר אריאל, כמשורר ופזמונאי מחונן. ההערכה הרבה לה הוא זוכה מעלה את התהייה האם היא מביאה עמה ציפייה שמשפיעה עליו כיוצר. על כך משיב כהנא, "לא עשיתי כלום בחיים שלי. אבל היום, היום זה היום. כך זה מרגיש כל פעם מחדש. כל מה שעשית הוא בגדר שמועה. כל תכנון שיש לך הוא בגדר הזיה. כל שנותר, זה מה שתעשה היום". 
