נתניאל הות'ורן (1804-1864) מגדולי הקלסיקונים של הספרות האמריקנית, היה נצר למתיישביה הפוריטנים של ניו אינגלנד, ולבושתו, אף של אחד מהידועים לשמצה שבהם – ג'ון הות'ורן, אשר שימש כאחד מבכירי השופטים במשפט המכשפות הנודע בסיילם. יחסו המורכב של הות'ורן למקורותיו מתגלה בטובות ביצירותיו – ששלוש מהן קובצו בספר זה - המעוצבות מחד בסימן בריחה מן השמרנות, צרות המוחין והטהרנות, אך מאידך, יוצאות מתוך הכרה עמוקה בקיומו של הרוע. "הניסוי של דוקטור היידגר", "השטן בכתב היד" ו"גודמן בראון הצעיר", הם שלושה סיפורים קצרים מופתיים, הכתובים בסגנון רומנטיקה אפלה, או במיטב המסורת של הגותיקה האמריקנית, כפי שנוסחה על ידי אדגר אלן פו. כמיהתה של הזקנה אל הנעורים שחלפו, תסכולו של סופר מאי הכרה והתוודעותו של אדם צעיר וחסוד ליצרים האפלים הממלאים את עולמו, אלה הם הנושאים שסביבם פותח הות'ורן בסיפוריו צוהר אל תהומותיה הלא ממופים של נפש האדם, בכתיבה מלאת מסתורין, הומור ותהפוכות בלתי צפויות.
