דרך כריכה ריקה שגיא אלנקווה

מתוך בשר ודם נהיה דבר רך. שהם, הבשר והדם, לא רכים, נהיים מדבר מר כלענה. ולא שנעשה כאילו, כמו, מין הסוואה, אלא דבר רך. ולמה? כי לא עוסקים במה שיש, כי כל עניינם של החיים הוא מה שאין. ואיזו מין הסוואה וכמה היא מצחיקה.

משורר בן ארבעים ואחת, שניתנה עליו דעת, חתן פרס היצירה לסופרים עבריים על־שם לוי אשכול לשנת תשע"ו.

אני מתחיל מציטוט שיר קצר, ובכל זאת, אפשר להדגים באמצעותו את ההולכה מן היש (האב), דרך הבן (המשורר), עד האין

ראו יצחק לאור, "אֲנִי יָדִית שֶׁל דֶּלֶת שֶׁל חֶדֶר שֶׁבּוֹ זוּג עוֹשֶׂה אַהֲבָה", 'הארץ', "תרבות וספרות", 27.2.15 - מאמר על ספרו של שגיא אלנקוה 'אפור נוצץ' (אפיק 2015).