|  | | מנורה בַּשמש? מדוע יש בה צורך? האין זה בזבוז? מדוע יש צורך לומר מילים כמו "הַנָּהָר וְהַגֶּשֶׁר / הֶהָרִים בִּתְחִלַּת דֶצֶמְבֶּר" מול נהר וגשר והרים בתחילת דצמבר? האין הנאמר ברור מאליו?
איתן בולוקן, שבדרכו אל השירה העברית חלף כמתרגם בשירה ובהגות היפניות הגדולות, מביא אל העברית ואל ישראל את המבט בעירומם היפה, העצוב והמסתורי של דברים עדינים, קרובים ופשוטים. דברים כמו "כַּפּוֹת יְדֵיהֶם / בַּתְּמוּנָה הַיְשָׁנָה / אוֹר סוֹף קַיִץ". של מי הידיים? (של מי לא?) האם כפות הידיים בתוך התמונה, או אוחזות בה, ובתמונה יש רק אור, אור של סוף?
נראה שאין תועלת במנורה בשמש. אבל המנורה דומה לשמש, מְחקה במעשיה את מנורת הכוכב הגדולה והרחוקה, מזכירה את קיומה, משתתפת לצידה במלאכת התאורה, תורמת אור. האומנם חסרת תועלת?
דרור בורשטיין
איתן בולוקן נודע כמתרגם מיפנית של שירת ריוֹקאן, מָסאוֹקה שיקי, מיטְסוּ סוזוקי ושיבָּטה טוֹיוֹ. הוא משלים תרגום למבחר מאוסף הכתבים 'שוֹבּוֹגֶנזוֹ' מאת מורה הזֶן דוֹגֶן, בן המאה ה־13. 'מנורה בשמש' הוא ספר שיריו הראשון.
|
| | | | |
|  | |  | | רשימת משתתפים בשבו 32
עֻזי אגסי - תרגום, זמן, אלוהים ואינסופיוּת פתח דבר, סטָנ' בָּארַנְצַ'אקשיר בתרגום דוד וינפלד, טוביה ריבּנר, אגי משעול, גילי חיימוביץ', מָטוּרָה בתרגום גילי חיימוביץ', שארל בודלר תרגום בטין אמיר, ליאורה בן יצחק, סבינה מסג, רינה סופר, אבנר הולצמן מאמר (על ציור של רמברנדט), אורן עילם, גלעד מאירי, גאווין איוורט בתרגום גלעד מאירי, נדיה עדינה רוז, שחר ברם, גיל ברקת, לוּהאריה, קמה ורדי, אלעזר בניועץ, פיליפ רוזנאו, ראסל אדסון בתרגום יהונתן דיין, תמר לוסטר, יעקב ברזילי, אסי דגני, שושנה אידל, שירה כהן , דרור בורשטיין,
נָוית בראל, טלי וייס, רוני סומק, יר ורישום, עזרא לוי, רפי וייכרט, חוה פנחס־כהן, יקיר בן־משה, ורד בודד ומנדרינה - לקט קטן מן הספרות הלטינו אמריקאית החדשה
ערכה והעירה: לאה פרישברג, חוּליוֹ קוֹרטאסַר בתרגום רמי סערי ובתרגום לאה פרישברג, אוֹסוַלדוֹ טְרֵחוֹ פרוזה בתרגום רמי סערי, חוּאן רוּלפוֹ סיפור בתרגום משה רון, אַנְחֶל אוֹרְטוּנְיוֹ בתרגום רמי סערי, גייֶרמוֹ סַמפֶּריוֹ סיפור בתרגום שוש נבון, פבלו נֶרוּדה בתרגום ערן צלגוב, חוסה אֶמיליו פָּאצֵ'קוֹ בתרגום ערן צלגוב, חורחה לואיס בורחס בתרגום ערן צלגוב, בלנקה וָרֶלָה בתרגום ערן צלגוב, מריו בֶּנֶדֶטי סיפור בתרגום שוש נבון, ירון אביטוֹב, חוליו פּאסוס בָּארֶרָה בתרגום לאה פרישברג ותנחום אבגר, חוּאנה דֶה איבַּרבוּרוּ תרגום לאה פרישברג, אוקטביו פּאס בתרגום לאה פרישברג,
יעל ווייל, מורן אריה, ענת זגורסקי שפרינגמן, בַּכֹּל סֶרלוּאי, פנינה עמית, יחזקאל נפשי,
גיא פרל, נקודא זינגר, גלי־דנה זינגר, אלכסנדר אלטשולר בתרגום גלי־דנה זינגר, ארקדי דְרָגוֹמוֹשְצֶ'נְקוֹ בתרגום גלי־דנה זינגר, רֶנאטה יַבּלוֹנסקה בתרגום יורם ברונובסקי, חיים וָאשאדי,
רונה ברנס.
|
| | | | |
| | .jpg) | | ספר שיריו החדש של דני נגר "וו חיבור" ממשיך במסעותיו למיפוי מחוזות האהבה והתשוקה. לפעמים הוא מחפש את האהבה בכרם גפנים, כמיטב מסורת השירה הארוטית, ולפעמים הוא מתאר את מעשה האהבה במרחב הביתי – במיטה או בשעת ארוחה, כשהאוהבים "מאבדים את כל נימוסי השולחן / וקורעים את הלחם/ בידיים". הווייתו של הדובר בשירים שופעת סערות רגשיות וגופניות שבהן נוטלים חלק שלל דימויים כגון סוס טרויאני, אריה רועד מקור, פרפרים לבנים וגרגרי חול שנסחפים אחרי האהובה במחזורי גאות ושפל. השירים אינם מאבדים תקווה. הם מפללים ומייחלים, מתפללים בדבקות ובלהט ומחפשים בהתמדה "את המפתח / בכניסה // מתחת לעציץ".
רפי וייכרט
"אל תאמיני", כותב דני נגר, "לשקט הזה/ בטני מלאה סוסים טרויאניים." המשפט הזה דומה בעיני להצלפת שוט. רגלי הסוסים מתחילות לבעור ,בטנם הטרויאנית מלאה בחיילי מילים, הדהרה מתחרזת בתשוקה, התשוקה היא בת הדודה של השירה והשירה היא הרגע בו מופר השקט. שירי הספר היפה הזה הם לא פחות מצהלת הסוסים אחרי שנפרצו שערי האורווה , והכול, כן הכול, באהבה גדולה.
רוני סומק
|
| | | | |
| | |  | | בִּי לֹא דָּבַק מְאוּם
מִכָּל מַה שֶּׁרָאִית פֹּה.
ספר שיריה של יעל עקביה בן־צבי הוא "ספר זרוּת". זרות שאינה חדלה להתקיים במרחבים מתחלפים, מקומיים ולא־מקומיים, חיצוניים ופנימיים. זוהי שירה שבה בוסטון, ליסבון, גוארדה, סילביה פלאת', נַדיֶז'דָה מנדלשטאם או המוזיקה בכללותה הן דווקא האפשרות היחידה למצוא "אחאוּת" רגעית, חולפת, מתעתעת־לפרקים, בתוך עולם פנימי־משפחתי שנפרם מראשיתו.
אל הראשית הזאת מנסה בן־צבי לשוב בכל דרך, בידיעה מפוכחת וקשה של שוקת שבורה. ובכל זאת, נדמה שכל אוצרות היופי שהיא מוצאת ומרימה ומדברת דרכם, מגויסים לדובב בכנות מרשימה את כאב הזרות. זוהי שירה שבה ליופי תפקיד מרכזי כנוף, כשפה, ויותר מכל – כמוזיקה. עוצמתה הלשונית־המוזיקלית של בן־צבי היא מוליך עמוק ומשמעותי לחוויית־יסוד אנטי־מילולית של הזהות, אבל המדיומים שהיא מנכיחה עצמה דרכם בהכרחיות ובמורכבות יוצאי־דופן יודעים לספר עליה לא מעט.
עינת יקיר
יעל עקביה בן־צבי היא ד"ר לספרות עברית מטעם אוניברסיטת תל אביב. מאמרים פרי עטה פורסמו בבמות שונות. לימדה במכללת אורנים, והיתה מיוזמי כתב העת של המכללה 'קו נטוי' ומעורכיו.
|
| | | | |
|
|
.jpg?BannerID=21 "ספרים במבצע")
