געזנג פון הירש [שירת הצבי] הוא פרי שיתוף פעולה של הרולד שימל עם בתו הצלמת, אביגיל שימל.
וכפי שכותב הרולד שימל באחרית הדבר:
שני רצפים (שִׁירָה/צילום) על חלק אדמה
שהוא חלק חֲתַךְ־אֶרֶץ. שתֵי־מינֵי המצאות
בעקבות הקיים, אך־לא־בנמצא.

כמו במסורת ה"קצידה”, ע ק ב ו ת
חזקות־יותר־לעתים מהדבר־עצמו. אך
גם־זה־האחרון בהחלט נוכח, אף־אם
לעתים נדירות יותר.

דניס סילְק הגדיר מפגשים אלה הנראים
מ מ ע ל מובן־מאליו, "מבט עֵין־אֵל "
ונחנו, מנוֹמֶךְ עמדתֵנו, מקריים.

זה־הכותב־בְּעֵקֶב נוטה להאמין במין
הַשְׁגָּ'חָה פְּרָטִית, מנסיון אדם לא־
אדוק־במיוחד, אך כמוכן לא ל ב ד .
כך למראשות תבליט דוד מלך ישראל
עבודת־פליז, בצלאל שנות העשרים,
המשרה בנגיעת שתי־אצבעות־ימיני,
קטע ניגון, לא כמעֵין־מַנְטְרָה אלא
מַ נְ טְ רָ ה "...לֹא אֶחְסָר" המלווה
פיסת־חיים / – זמנים.

האידיש של זה־שם־הספר ג נ ו ב ,
רכוש איש־אהוב, המשורר ראובן אייזלנד,
ז"ל. לדובר העברי מ ח י ל ה על
מחווה־זאת־פרטית.

הצְבִי הרָבוּץ, עתיר קרניים, בחתימת
הספר, מעשה־ידי הצייר בנימין קאפמאן
מתוך "פון אונזער פרילינג”, 1954.

נ.ב. בחרתי כאן בתואר "שירה"
(כמנהג ביאליק) לעומת (לשעבר) מנהגי,
"שיר ארוך".

הימים עתה נקצרים.

ה.ש.
ער"ח אלול תשע"ו