"נטועה באדמה אצמיח כנפיים" – במילים אלה שמקורן בארבע סימניות סיניות, מילים שנילי ארד בחרה לחתום בהן את ספרה החדש, אפשר לחוש היטב בנגינה המיוחדת של שירתה, המשלבת אדמה ושמיים, שלווה ומעוף, היאחזות מלאת חיים בעולם הזה ודהרה פרועה למחוזות חפץ רחוקים. הדהרה, כמו ששם הספר מעיד, היא בראש וראשונה דהרתו של הזמן על כל ממדיו – המשחית, המחייה, המנחם – זמן המתגלה לא פעם בשיריה של ארד בדמות הים שתל אביב שוכנת לחופו, ים שוקט וסוער חליפות שהמשוררת כרתה עימו ברית של אוהבים. אלא שעם הזמן והגלים דוהרות גם רוחה ומילותיה של המשוררת, ולפעמים הדהרה הזאת מטילה עליה אימה. "אֵיךְ זֶה שֶׁאַתְּ מְעִזָּה לִכְתֹּב שִׁיר שַׁעֲרוּרִיָּתִי / כָּזֶה / מְשַׁלַּחַת בְּחֶדְוָה אֶת סְפִינָתֵךְ עַל פְּנֵי מַיִם / רַבִּים?" היא שואלת באחד משיריה, ומוסיפה מייד הצעה: "מוּטָב שֶׁתְּכַסִּי בִּכְלִמָּה אֶת פָּנַיִךְ / וְתִתְנַצְּלִי בִּפְנֵי עוֹלָם / וּבוֹרְאוֹ." ההצעה אולי כנה, אבל ברור שהיא נדחית: נילי ארד לא מתנצלת ולא משתתקת אלא מתמסרת לשליחותה כמשוררת, ומגייסת לשם כך לא רק אומץ יוצא דופן אלא גם עדינות וחוכמה, שבעזרתן היא ממריאה פעם ועוד פעם, וחושפת בפנינו נופי נפש עוצרי נשימה של יופי וכמיהה.

נילי ארד, שכיהנה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, היא כיום יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל. ספר השירים דהרת הזמן הוא השלישי בטרילוגיית ספרי השירה שלה. קדמו לו "על גב הנמר" (2016) ו"סוסי פרא" (2018).