• אבן חושן

על טיפוגרפיה ואותיות דפוס

 

- אזל מהמלאי -

”על טיפוגרפיה ואותיות דפוס“ הוא ספר שלישי בסדרת ספרי טיפוגרפיה וקליגרפיה
”ברקת“. הספר עוצב בידי גדעון שטרן ויצא לאור לרגל
תערוכה של דברי דפוס בעיצובו, באקדמיה
הלאומית הישראלית למדעים ירושלים.

הספר נדפס באות ’נרקיסים‘ בגודל 12 נקודות על נייר רגינה מיל 120 גר‘
המהדורה בת חמש מאות עותקים. ’גדעון‘ עותקים ממוספרים.
כ“ב עותקים נדפסו על נייר לבד טבעי סאנדנס 118 גרם
נכרכו ידנית והם חתומים וממוספרים באותיות.

 

 

לא מעצב, פועל דפוס

הארץ / ספרים / יום ד' ח' באב תשס"ו 2 באוגוסט 2006–11–02 עטיפות / שירלי אגוזי

 

דפוס לימודי "הדסה", ירושלים

לפני כשבוע, בחדר עבודה קטן ועמוס ספרים במרתפו של בית ירושלמי טיפוסי בשכונת רחביה, שמעתי מפי גדעון שטרן, איש צעיר בן 88, את קורותיו של "דפוס לימודי הדסה", מוסד שהפיק ספרים מהיפים, היחודיים והמוקפדים ביותר שנעשו בישראל.  חדר העבודה הוא למעשה מחסן שהוסב לשימוש זה מחמת חוסר מקום בדירה הקטנה, המסודרת וגדושת הספרים גם היא, שבה מתגורר שטרן עם אשתו, המשוררת רות שטרן.

את תורת הדפוס למד שטרן בנערותו כחניך בבית דפוס בעיר אאכן שבגרמניה, ואחר כך עבד בבית הדפוס של זיגפריד שולם, אחיו של גרשם שלום, בברלין.  לפני בואו לישראל למד עברית, ערבית ואנגלית, משום שסבר, כדבריו, שכאיש דפוס עליו לדעת את שלוש השפות הרשמיות בארץ שבכוונתו לחיות בה.

בשנת 1973 עוד נקלט בבית דפוס ידוע לספרי תפילה והשלים את הכשרתו בסידור עברית – לא סידור תפילה, אלא דפוס בלט בסידור יד, כלומר אמהות דפוס מעופרת שסודרו ביד בלוחות (זו היתה שיטת הדפוס פחות או יותר מאז הומצא הדפוס ועד למחיצת השניה של המאה העשרים).  ב- 1938 הצליח שטרן להיחלץ מגרמניה ובא לישראל, וב- 1947 נקלט כמדריך בבית הספר החדש לדפוס שהוקם בירושלים שנתיים קודם לכן, ושימש לו בית למשך רבע המאה הבאה.  בית הספר הוקם ביוזמת "ארגון הדסה לנועה", ומטרתו היתה לספק מסגרת לימודית עם הכשרה מקצועית לבני נוער שנפלטו ממוסדות לימודיים אחרים, מסיבות שונות, כלכליות בעיקר.  בבית הספר קיבלו התלמידים שכר תמורת עבודה בדפוס במשך ארבעה ימים – ובמשך יומיים למדו לימודים עיוניים משלימים.

יקצר המקום מלאתר את תולדותיו של המקום המעניין הזה: בזמן מלחמת השחרור נסגר בית הספר.  מתוך שלושת תלמידיו אחד נהרג במלחמה, שני היגר ואחר בחר במקצוע אחר.  לאחר המלחמה הוא נפתח מחדש.  מספר התלמידים גדל. ציוד חדיש – אותיות, מכונות סדר ודפוס – הוזמן מאירופה, שהתאוששה בינתיים מהמלחמה העולמית.  בית הספר קיבל הזמנות לעבודות דפוס.  שטרן קיבל את ההזמנות, הכין הצעות מחיר ופיקח על ההפקה.  התלמידים בכיתות היו מתכננים את הפרויקטים, מקבלים ביקורו, תיקונים ושינויים, ומדפיסים תחת השגחת המדריכים. את הלוגו היפה של בית הספר עיצבה פרנצ'סקה ברוך, עוד מעצבת מחוננת מגרמניה, שעיצבה גם את הלוגו של עיתון "הארץ".

ב- 1952 בא לנהל את בית הספר הנרי פרידלנדר, מעצב טיפוגרפי בעל שם עולמי, חתן פרס גוטנברג העולמי לעיצוב דפוס (הוא עיצב בין השאר את האות "הדסה"). הספרים שעיצב או שעל עיצובם פיקח, יוצאי דופן בטוב טעמם, ביחסים המורכבים והמחושבים שבין האלמנטים הגרפיים לחללים הריקים שעל הדף.  וזה נכון לגבי חוברות הדרכה מקצועיות כמו שזה נכון לגבי טקסטים ספרותיים נדירים שנבחרו כפרויקט גמר של התלמידים.  כל מה שנעשה אחר כך בבית הספר, נעשה במידה רבה בהשראתו וברוחו.

ב- 1972 נסגר בית הספר.  הטכנולוגיה התיישנה, ולמוסדות הדסה לא היה כדאי להשקיע בציוד חדש.  שטרן מצא עבודה בדפוס של האקדמיה למדעים בירושלים, שם היה אחראי לעיצוב ולהפקה של עשרות ספרים וחוברות.  לפני שלוש שנים, בגיל 85, פרש מעבודתו, לא בהתלהבות.  שלא כרבים הנופלים ממנו בהשלכתם ובידע המקצועי שלהם, שטרן איננו מתייחס לעצמו כאל מעצב: הוא פועל דפוס בהכשרתו.  מקום שבו הוכשר, ובאופן שבו הכשיר אחרים, לא הייתה בכך פתיחות כבוד.  לספרים שעיצב והפיק אין דומה מבחינת האיכות וההקפדה, בכל היבט- בחירת הנייר, בחירת האות וגודלה, הרווחים בית השורות, רוחב השוליים מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, הכל על פי סוג הספר ואופיו, ובין אם זה ספר שירה, ספר הדרכה או ספר מדעי.  לדבריו, בכל עבודות הדפוס שעשה, השתמש בידע שרכש מהנרי פרידלנדר, ידע שכמעט איננו קיים או מונחל לאחרים כיום.  הקשר ההדוק שבין עיצוב למלאכת הדפוס ניתק, בין השאר בגלל ההתפתחות הטכנולוגית.  ובכל זאת, מי שיודע לחפש, ימצא השראה רבה ביצירות "דפוס לימודי הדסה", שיאפשר למוצאן בחנויות לספרים יד שנייה, אצל אספנים וחובבי ספרים, ואולי גם בכמה ספריות.

 

עבור לתוכן העמוד