• אבן חושן

מלח, מתי מפליגים?

הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, והרואים עתה אור בספרו "מלח, מתי מפליגים?" (הוצאת אבן חושן), נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות: קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומניים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קוֹנטרַפּוּנקְט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.
  

לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא קודם כול במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. ככזה, הוא מעמיד לפנינו עשרים ושבעה סיפורי הוויי ירושלמיים, המלוּוים  בגוף הספר בתצלומי גלויות נדירות מראשית המאה הקודמת.

גיבוריו של לב-טוב  – מַכלוּף בַּרדוּגוֹ ושׂוּלטָנָה, יואל רוסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קוּפֶּר ואשתו, ניסים קַטריוואס וחיליק פּיק, ששון עזרא, גדי בֶּניטָה, יָקי והאחים נחום (אם למנות רק אחדים מהם) – כולם דמויות צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפיו של ספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב
המחבֵּר  במסירות, אם תוך כדי המתנה לאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אף מביא את סיפוריהם כלשונם – איש-איש והדיבור האופייני לו  – והללו מצידם מעלים בַּמְסַפֵּר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים.
                                                    
הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב-טוב ולפנים גם מורה שלו בבצלאל. אופק מלווה רבים מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה לַמחבֵּר ומעין מורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנסתרותיהם. לב-טוב מוקסם מאופק, ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומד המחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות." בביתו הוא שומע על סדרי עולם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים, שאיתם הוא מנהל לעיתים אף 'שיחות', ואשר אודותיהם יש לחבר-האמן תיאוריות מרתקות.

הסיפורים המרכזיים בספר הם  ארונהּ בא, שׂוּלטָנָה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, סיפור אהבה קטסטרופאלי (א-ג), עורו הספרדים, אבל כמובן גם הסיפור מלח, מתי מפליגים? הנושא את שם הספר
ושבו מעלה לב-טוב רישום נעורים נוגע-ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחל איתן (בעלת הרומאן "ברקיע החמישי"), שנפטרה בניו יורק ב-1967.  

המבקש לדעת על פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה ארץ ישראל, ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים, על טיפוסיה, על רחובותיה, על דוכניה ועל חצרותיה, טוב יעשה אם ילך בעקבותיו של מיכאל לב-טוב ויקרא בספרו החדש "מלח, מתי מפליגים?" זהו ספר שורשי ומהנה מאוד, מכל הבחינות.


 

הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות.

קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קונטרפּונקט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.

לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא קודם כול במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. ככזה, הוא מעמיד לפנינו עשרים ושבעה סיפורי הווי ירושלמיים המעלים פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה.

הסיפורים מלווים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הגלויות מציגות שכבת תשתית - שכונות, רחובות, בניינים ומקומות הנזכרים בטקסט כפי שנראו לפני שהמסופר התרחש.

גיבוריו של לב-טוב - מַכלוף ברדוגו ושולטנה, יואל רוסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קופר ואשתו, ניסים קַטריוואס וחיליק פּיק, ששון עזרא, גדי בניטה, יקי והאחים נחום (אם למנות רק אחדים מהם) - כולם דמויות צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפיו של ספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב המחבֵּר במסירות, אם תוך כדי המתנה לאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אף מביא את סיפוריהם כלשונם - איש-איש והדיבור האופייני לו - והללו מצידם מעלים במספר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים.

הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב-טוב ולפנים גם מורה שלו בבצלאל. אופק מלווה רבים מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה לַמחבֵּר ומעין מורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנסתרותיהם. לב-טוב מוקסם מאופק, ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומד המחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות". בביתו הוא שומע על סדרי עולם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים, שאיתם הוא מנהל לעיתים אף 'שיחות', ואשר אודותיהם יש לחבר-האמן תיאוריות מרתקות.

הסיפורים המרכזיים בספר הם ארונה בא, שולטנה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, סיפור אהבה קטסטרופאלי (א-ג), עורו הספרדים, אבל כמובן גם הסיפור מלח, מתי מפליגים? הנושא את שם הספר ושבו מעלה לב-טוב רישום נעורים נוגע-ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחל איתן (בעלת הרומאן "ברקיע החמישי"), שנפטרה בניו יורק ב-1967.

מיכאל לב־טוב יליד ירושלים 1945. למד אמנות ב'בצלאל'. בוגר London Film School. ציוריו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. כמו כן פירסם רשימות, כתבות וסיפורים בעיתונים ספרותיים ובירחונים. מ־1971 עד 2003 עבד כבמאי וכתסריטאי של יותר מחמישים סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה וחלקם הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. מאז שנת 1980 מלמד קולנוע ואמנות במוסדות להשכלה גבוהה ביניהם סם שפיגל (מאז היווסדו) ו'מעלה'. מלח, מתי מפליגים? הוא ספרו הראשון שרואה אור.

 


 

על יבש
כרמית ספיר-ויץ | 5.9.2008, מעריב – תרבות    

 

הבמאי ואיש הקולנוע מיכאל לב-טוב מכנס בספרו החדש "מלח, מתי מפליגים?" (אבן חושן) טורים וסיפורים שפרסם בעבר במקומון הירושלמי "כל העיר".

לב טוב, מה לירושלמי בכל רמ"ה ושס"ה כמוך ולהפלגות?

"שמו של הספר הוא גם שם הסיפור הראשון המופיע בו. אלה שלוש המילים ששמעתי מפיה של רחל איתן, סופרת מדהימה ויפהפיה אמיתית, כאשר שירתתי בחיל הים, בעוד אני צובע ספינה. היא הגיעה לספוג חוויות ומיד זיהיתי אותה כי ספרה 'ברקיע החמישי', היה מונח בקיטבג של. המילים נעתקו מפי."

ומתי הפלגתם?

"מדובר היה ב'איברהים אל-אוול', ספינה שלא היה לה שום צ'אנס להפליג משום ששימשה לאימוני מלחים בנמל. טרנטה בקיצור".

 


מחוץ לעונה
פאר פרידמן | 5.9.2008, מעריב – תרבות

 

יש ספרים שיש להם עונות, ולפעמים הם יוצאים לעולם בעונה הלא נכונה. יש גם ערים שיש להן עונות, ובעונה הלא נכונה קשה לבקר בהן. בקיץ תל אביבי לוהט, מוזר לקרוא את הספר החורפי של מיכאל לב-טוב - סיפורים וזכרונות קצרים, עדינים, ירושלמיים- ובכל זאת ראוי להגיף תריסים ולהפעיל מזגן, להניח לסיפורים לפעול מעצמם ולהפריח בחדר עורבים אפורים ומילים בריח מי ורדים.

 


 

מקור ראשון | 9.5.2008

 

סיפורי הווי ירושלמיים המעליפ פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים, על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה.

הסיפורים מלווים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חברו של המחבר. הספר מבוסס על סיפורים וקטעי יומן שהתפרסמו בחלקם בעיתון "כל העיר" בירושלים.

 


 

תמונות ירושלמיות

פסיפס, מראות, ריחות וצבעים שהם כל-כולם ישראליים מאוד ובעיקר ירושלמיים מאוד

אסתי סגל | 08/09/2008, גלובס

 
הבעייתיות של רוב הספרים הנכתבים בארצנו בשנים האחרונות, מתמצת בחיסרון של שלוש נקודות עיקריות: סיפור, סאבטקסט וסגנון. כשמתגלה סגנון כתיבה מרשים - אין סיפור, כשיש סיפור אז אין (או כמעט שאין) סאבטקסט, ולפעמים (רבות מדי לצערנו) חסרים כל שלושת המרכיבים האלו שבלעדיהם אין ספרות.

זו הסיבה להתלהבות שלי מהרגע שבו נחו עיני על פסקת הפתיחה של "מלח, מתי מפליגים?" ועד למשפט הסיום לאחר 174 עמודים מענגים של התבוננות מקורית על אנשים, על סיטואציות, על סיפורים קטנים וגדולים. מיכאל לב-טוב מנציח באסופה הזו של סיפורים וקטעי יומן שהתפרסמו ב"כל העיר" הירושלמי לפני כעשרים שנה, פסיפס, מראות וריחות וצבעים שהם כל-כולם ישראליים מאוד ובעיקר ירושלמיים מאוד. בכתיבה שנעה בין עיתונות לפרוזה, ובזווית הסתכלות מקורית ששומרת כל הזמן על אפקט ההפתעה, הוא מפגיש אותנו עם שאול עדיקה, וגדי בניטה, וששון עזרא, ועם סיפורי אהבה של מכלוף ברדוגו ושולטנה, של יואל רוסה ואתי תורג'מן, ושל האהבה שלו עצמו.

"היא נראתה כמו בתצלום שראיתי לפני הגיוס ב'דבר השבוע'. בחן רב נפנפה בידה כדי ליצור איתי קשר עין, ושאלה: 'מלח, מתי מפליגים?' היא שאלה ואני לא עניתי, יופיה, והספר שכתבה, שהיה שמור איתי בקיטבג, נעלו את המילים בפי". זה הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ כולו, וזה הסיפור על הסופרת היפה והנשכחת שהכתה גלים בשדה הספרות העברי עם הספרים שלה "ברקיע החמישי" ו"שדה ושדות". הסיפור על הפגישה של מיכאל לב-טוב ש"תלוי מהסיפון בחבלים, צובע נגד חלודה" עם רחל איתן. אין בו הרבה פרטים וגם לא עלילה מפותלת במיוחד. מה שעובד אלו נקודות האור על הפרטים הקטנים, אלו שבדרך-כלל הם שוליים. פרטים קטנים, סגנון והרבה סאבטקסט. כל פרק הוא בעצם דיאלוג בין הסיפור לבין מעין נספח שמכיל קטעי יומן, או זיכרונות או הערות. שני חלקים שלכאורה אין ביניהם קשר, והם עצמם מנהלים דו-שיח עם גלויות דואר מראשית המאה הקודמת המשובצות בכל פרק. מעל לכל מרחפת דמותו החכמה ומעוררת הגעגוע של אברהם אופק - צייר ואמן נודע, חבר קרוב של הסופר, ומי שהיה מורהו בבצלאל.

וכאן טמון הקוץ שבאליית הספר. יכולת כתיבה שיש בה חושניות אדירה, ססגוניות, התבוננות מקורית והמון תובנות בסגנון מאופק שרובו אנדרסטייטמנט וסאבטקסט, היכולת הזאת דורשת הליכה למקומות רחוקים יותר. הפסיפס המענג הזה, נשאר כאוסף סיפורים, ולא מגיע לעומק ולגדלות של "ספרד" של מולינה (למשל). כל אחת מהדמויות כאן הייתה יכולה להוביל רומן עב כרס, כל אחד מהסיפורים יש בו בשר לספר שלם. אבל הכל נשאר בסופו של עניין כנגיעות קטנות עם הבטחה גדולה, כי כישרון הכתיבה של מיכאל לב-טוב דורש הליכה בגדולות כדי שלא יישאר כתשובה הירושלמית ל"תמונות יפואיות" של מנחם תלמי. אז אחרי שנחשפנו - מחכים לספר הבא.

 


 

מלח, מתי מפליגים? סיפורים וקטעי יומן

מגזים רינונים

 

לב-טוב, יליד ירושלים ובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועל בתחום הסינמטוגרפיה זה יותר משלושים שנה. 27 סיפורי הווי ירושלמיים המעלים פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ ישראל ובראש ובראשונה בתולדותיה של ירושלים על טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה

הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, התפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מ-20 שנה ,מתפרסמים עכשיו בספרו 'מלח, מתי מפליגים?' (הוצאת אבן חושן). הם נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות: קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קוֹנטרַפּוּנקְט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.הסיפורים מלוּוים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי של המחבר. הגלויות מציגות שכבת תשתית – שכונות, רחובות, בניינים ומקומות הנזכרים בטקסט כפי שנראו לפני שהמסופר התרחש.גיבוריו של לב-טוב – מַכלוּף בַּרדוּגוֹ ושׂוּלטָנָה, יואל רוסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קוּפֶּר ואשתו, ניסים קַטריוואס וחיליק פּיק, ששון עזרא, גדי בֶּניטָה, יָקי והאחים נחום (אם למנות רק אחדים מהם) – כולם דמויות צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפיו של ספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב המחבֵּר במסירות, אם תוך כדי המתנה לאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אף מביא את סיפוריהם כלשונם – איש-איש והדיבור האופייני לו – והללו מצידם מעלים בַּמְסַפֵּר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים. הדמות המרכזית בספר היא הצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב-טוב ולפנים גם מורה שלו בבצלאל. אופק מלווה רבים מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה לַמחבֵּר ומעין מורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנסתרותיהם. לב-טוב מוקסם מאופק, ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומד המחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות". בביתו הוא שומע על סדרי עולם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים, שאיתם הוא מנהל לעיתים אף 'שיחות', ואשר אודותיהם יש לחבר-האמן תיאוריות מרתקות. הסיפורים המרכזיים בספר הם ארונהּ בא, שׂוּלטָנָה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, סיפור אהבה קטסטרופאלי (א-ג), עורו הספרדים, אבל כמובן גם הסיפור מלח, מתי מפליגים? הנושא את שם הספר ושבו מעלה לב-טוב רישום נעורים נוגע-ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחל איתן (בעלת הרומאן "ברקיע החמישי"), שנפטרה בניו יורק ב-1967.מיכאל לב־טוב יליד ירושלים 1945. למד אמנות ב'בצלאל'. בוגר London Film School. ציוריו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. כמו כן פירסם רשימות, כתבות וסיפורים בעיתונים ספרותיים ובירחונים. מ־1971 עד 2003 עבד כבמאי וכתסריטאי של יותר מחמישים סרטים דוקומנטריים ששודרו בטלוויזיה וחלקם הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. מאז שנת 1980 מלמד קולנוע ואמנות במוסדות להשכלה גבוהה ביניהם סם שפיגל (מאז היווסדו) ו'מעלה'. מלח, מתי מפליגים? הוא ספרו הראשון שרואה אור.


מלח, מתי מפליגים - מיכאל לב-טוב

שלומית מירון | 13.10.2008, בית ניר

 

הסיפורים וקטעי היומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב'כל העיר ירושלים' לפני יותר מעשרים שנה, נושאים איתם את חותם התפיסה הקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות. קול א', המביא את סיפור המעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרח כל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחות ואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קונטרפּונקט לקול א', כששני הקולות גם יחד יוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.


מתוך הספר  (עמוד 32):

 

".... ב'חייל הטוב' של פורד מדוקס פורד קראתי: "בצדק תשאל מדוע אני כותב. ואף על פי כן, נימוקים רבים לי לכך. ככלות הכל, אין זה בלתי שכיח בין אנשים, שעיניהם חזו בבזיזתה של עיר נכבשת או בהתפוררותה של אומה, שישתוקקו להעלות על הכתב את אשר ראו למען יורשים נעלמים, או למען דורות רחוקים לאין שיעור, או, אם תרצה, פשוט כדי לסלק את המחזה ממוחם".

 

בחרתי להתחיל במובאה מתוך הספר שאפשר לראות בה הצדקה לכתיבתו.

אני מניחה שכשיוצר "בא לו" ליצור הוא לא ממש צריך להצדיק את הדחף.

לכן אני רואה את  ההצדקה שלמעלה,  כנסיון ליצור איתנו הקוראים דיאלוג.

 

לפי הנאמר ב- האתר של ההוצאה הספר מסופר בשני קולות. להבנתי מדובר ב-

קולו של המספר, המספר את הסיפור וקול נוסף המביא קטעי יומן וקטעי זכרונות. אגב, אין בהכרח קשר ברור בין הסיפור לקטעים המובאים בסופו.

אני מוצאת קול נוסף והוא קולו של הפרט שכתב את הספר והאומר לנו: הנה קטעי חיים, התבשמו בהם..

ומעל כל הדברים שציינתי מרחפת רוחו של אברהם אופק הצייר. מורו וידידו של הכותב.

 

ולאחר שהסתובבתי סחור-סחור  אפרט לגבי הספר:

זו אסופה של 27 רשימות קצרות המעוטרות בצילומי גלויות מאוספו הפרטי של מיכאל לב-טוב.

 

לא עמדתי על חשיבות סדר פרסום הרשימות בספר. יש מספר דמויות המופיעות ביותר מרשימה אחת, אך לא התרשמתי שיש לכך משמעות מיוחדת.

הרשימות הקצרות ביותר יש בהן 3 עמודים ואילו הארוכה  יש בה 15 עמוד.

שתי הרשימות האחרונות הן פרק א' ו-ב' של סיפור "חייו הכפולים של האח של נחום".

 

שאספר גם כמה רשימות יש בהם רק 3 עמודים? מיותר. אלה פרטים שוליים..

אבל כך גם אפשר לטעון כלפי המסופר ברשימות. לפחות חלקן מטפל בדברים מאד טריוויאליים.

 

לדוגמה -

הרשימה "בורקה" (ע 33) מספרת על תחרות של מסעדות-מאפיות הטוענות לכתר של עושי הבורקס הטובים ביותר. אך לא רק.    בין המלים המטפלות בבנאלי יש גם קטע כזה:

"בימיה הראשונים של המדינה נחבאו הבורקס....."  כי    "..... באותם ימים דויד בן גוריון, הסמן הלאומי, אכל בארוחת הבוקר את הקוץ'-מוץ', המצאתה של פולה אשתו, מעין דייסה עשויה לבן עם גבינה לבנה, רזה. עד היום קשה להעלות על הדעת תמונה של ראש הממשלה הראשון, נביא הממלכתיות והזעם, פותח את היום בבורקס פזי ובחמינאדוס." (ע' 36) מין שירבוב ההופך את הבאנאלי לבעל ערך מוסף.

 

הספר הוא "זכרון למורי וחברי אברהם אופק"  ואכן אברהם אופק (1935-1990) נוכח בחלקים גדולים של הספר.

לסכום: מומלץ. לא רק לתושבי ירושלים שבוודאי יזהו בספר דמויות מוכרות, אלא לכל מי שחושב שספורים ישראליים הכתובים היטב, מחזקים אצלו את היותו  בן הארץ.

 


לאשה - אוקטובר 2008

 

 

 


מעריב - מוסף ספרות 2/7/2010 עמ' 22:

 

 

 


תפוז אנשים
קסנדרה | 17.10.2008

מלח, מתי מפליגים אלו סיפורים וקטעי יומן של מיכאל לב-טוב, שהתפרסמו בחלקם ב"כלהעיר ירושלים" לפני יותר מעשרים שנה, ועכשיו הם מתפרסמים בספרו "מלח, מתימפליגים?"  בהוצאת אבן חושן.
סיפורים הנושאים איתם את חותם התפיסההקולנועית של הקולאז' ונכתבו ברובם בשני קולות: קול א', המביא את סיפורהמעשה, את העלילה, ולעומתו קול ב', המופיע לרוב כעין נספח, שאין לו בהכרחכל קשר גלוי אל מה שקדם לו, והמעלה קטעי זכרונות יומנים, מונולוגים, שיחותואסוציאציות, המשמשים למעשה מעין קונטרפונקט לקול א', כששני הקולות גם יחדיוצרים בסופו של דבר את הקולאז' הספרותי.

לב-טוב יליד ירושליםובן למשפחה ירושלמית ותיקה, הוא במאי מנוסה ואיש קולנוע מובהק, הפועלבתחום הסינמטוגרפיה כבר יותר מ-30 שנה. ככזה הוא מעמיד לפני הקוראים 27סיפורים ירושלמיים המעלים פרשיות פיקנטיות ונעלמות בתולדותיה של ארץ-ישראלובעיקר בתולדותיה של ירושליים על כל טיפוסיה, רחובותיה, דוכניה וחצרותיה.
הסיפוריםמלווים בתצלומי גלויות דואר נדירות מראשית המאה הקודמת, מהאוסף הפרטי שלהמחבר. הגלויות מציגות תשתית – שכונות, רחובות, בניינים ומקומות הנזכריםבטקסט כפי שנראו לפני שהמסופר התרחש.  (ביניהם; טליתא קומי, בי"ח שעריצדק, שכונת מונטיפיורירחוב יפו דאז, מלון המלך דויד, בניין סנסור ועוד. גםמקומות כמו צפת, המושבה הגרמנית בחיפה, נמל חיפה, כפר תבור, זכרון יעקוב ועוד).

גיבוריו של לב טוב – מכלוּף ברדוּגוֹ ושוּלטנה, יואלרוֹסה ואתי תורג'מן, שאול עדיקה, קוּפּר ואשץו, ניסים קטריוואס וחיליקפּיק, ששון עזרא, גדי בּניטה, יקי והאחים נחום (כאן מונים רק חלק מהם)כולם דמויות  צבעוניות ותוססות, רבות פעלים ומעללים, הממלאות את דפייו שלספר זה ואינן מניחות לקורא לרגע. הספרדים, האשכנזים, הדתיים והחילונים, בעלי המלאכה והאומנים, לכל אלה קשוּב המחבּר במסירות, אם תוך כדי המתנהלאוטובוס ואם בבתי הקפה או בדוכני הבורקס למיניהם. במקרים רבים הוא אףמביא את סיפוריהם כלשונם – איש-איש והדיבור האופייני לו – והללו מצידםמעלים במספר זכרונות הנרקמים מעשה-אמן בפולקלור הירושלמי של ימים שחלפו, ובמיוחד באותם של שנות השישים והשבעים.

הדמות המרכזית בספר הואהצייר הנודע אברהם אופק, חבר ואמן, ידידו האישי של לב טוב ולפנים גם מורהשלו בבצלאל. אופק מלווה רביםם מן הסיפורים האלה ומשמש מקור השראה למחברומעין נורה-הוראה ומדריך לאורחות החיים, לחוכמתם ולנבסתרותיהם. לב-טובמוקסם מאופר ובצדק, כי אופק היה ועודנו, גם שמונה-עשרה שנה לאחר מותו, אישיות כריזמטית יוצאת דופן בנוף הבוהמה הירושלמי ומחוצה לו. ממנו לומדהמחבר כי "כל דבר בחיים ראוי בעצם להתפעלות". בביתו הוא שומע על סדריעןלם, על אמני הרנסנס הגדולים, אבל גם על העורבים שאיתם הוא מנהל לעיתיםאף "שיחות", ואשר אודותיהם יש לחבר-אמן תיאוריות מרתקות.

הסיפוריםהמרכזיים בספר הם: שולטנה, הטבעת, תכתוב שהתאבדתי, עורבים באופק, עורוהספרדים ו- מלח, מתי מפליגים ? שנושא את שם הספר, ובסיפור זה מעלה לב-טוברישום נעורים נוגע ללב מימי שירותו בחיל הים, המספר על הסופרת היפה רחלאיתן (בעל הרומאן "ברקיע השביעי") שנפטרה ב-1967 בניו-יורק.

מיכאללב-טוב יליד ירושלים (1945), למד אמנות ב"בצלאל". בוגר London Film School. ציוריו הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, כמו כן לב-טובפרסם רשימות, כתבות וסיפורים בעיתונים ספרותיים ובירחונים. משנת 1971 עד 2003 עבד כבמאי וכתסריטאי של יותר מ-50 סרטים דוקומנטריים ששודרובטלוויזיה וחלקם הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. מאש שנת 1980 מלמדלב-טוב קולנוע ואמנות במוסדות להשכלה גבוהים, ביניהם סם שפיגל (מאזהיווסדו(.
מלח, מתי מפליגים ? זהו ספרו הראשון של לב-טוב שרואה אור.

מתוך הספר (מופיע על גב הספר):

"
אחריהעבודה יצאתי למרכז העיר לחפש גלויות דואר ישנות של ארץ-ישראל. מרחוב מלכיישראל ירדתי ברחוב הטורים, המשכתי ברש"י, ואחרי החנות שפעם היתה גלנטריה "טובה" פניתי ימינה. קרוב למדרגות העולות למחנה יהודה, ברחוב שהיה כמעטריק לחלוטין, התיג צייר רוסי תמונות למכירה. הוא השעין אותן על דפנותמכונית טרנזיט ישנה. כשעברתי במקום הוא ישב ואכל בכף גדולה מתוך סיר קטן. מול הטרנזיט היתה מספר, והספר, שחבש כובע בּוּכָרי, הוציא טס ביציםלטעימה, העמיד אותו על כסא, ואת הכסר גרר למדרכה. מידי פעם היה הספר מציץומסדר מחדש את הביצים, בתקווה שימשכו קונים מזדמנים. באותו זמן התגנס חתולכחוש אל שאריות המזון שירק הצייר. הוא התקדם לאט, כאילו היה נמר החושקבאנטילופה. בחנות ברחוב דורות ראשונים מצאתי גלויה של רחוב בן יהודהבירושליים בהוצאת האחים אליהו. לפי מצב הבניינים בגלויה, שיערתי שמדוברבתצלום מסוף שנות השלושים. בניין סנסור כבר עמד אז על תילו, ומשמאלו, במקום שבו היה עורך דין דויד אבולעפיה לבנות בית בן שבע קומות, ניצב ביתשל קומה אחת עם גג רעפים. החזית של קולנוע ציון תועדה על ידי האחים אליהובעת הקמתה. לאורך רחוב בן יהודה, בואכה כיכר ציון, המתינו מוניות לנוסעים, שרובם, כנראה, כבר אינם בחיים."

התרשמות אישית:
הספר כמוצר הוא ספר שיצא בהוצאת חושן, בכריכה קשה ובאיכות טובה מאד.
קראתיוהיה לי קשה להניח את הספר מידיי. הכתיבה מרתקת, ההבעה, למרות שמעניינהלהביא לנו סיפורים מהיום-יום, מהרחוב, מהשכונה, שומרת על הבעה טובה אךמתובלת בטעם ובמידה ראויה, במלים עממיות ושגורת כמו: אלטעזאכן (יידיש), דֶבַּע (ערבית)  ועוד.
חלק מהסיפורים קצרצרים, והאחרים קצרים, ההנאהמשאירה את המחשבה מוטרדת. כשסיימתי לקרוא את הספר לראשונה, זכרתי כמהדמויות ש"התגעגעתי" אליהן, וחזרתי לקרוא שוב את אותם סיפורים, הקריאההשנייה הכניסה אותי עמוק יותר אל החוויה.

בשיחה עם המחבר, מיכאל לב טוב:

אני: האם יש לך להוסיף משהו על דרך הכתיבה, על איסוף החומרים לספר.
מיכאל: במקצועי אני במאי סרטים דוקומנטריים, כשלושים שנה, הטכניקה מחלחלת והיאחלחלה לכתיבה הזו. בקולנוע זה בנוי כמו קולאז' – יחידות, יחידות, שהרצף לאנשמר למראית עין, אבל קיים הרצף.
לוקחים צמתים של נושא ושמים אותםאחד ליד השני, וכך, אחרי הקריאה של ה"שלם" ניתן לעשות את החיבור לכדיאחדות אחת. בעבודת קולאז', הפרגמנטים השונים כאילו שונים אחד מהשני, קיימתזרוּת ובכל זאת גם קירבה, וניתן לראות עד כמה הזרוּת מַפרה ולאמפוררת.  כך התמונה השלֵמה מבוססת על פרגמנטים שיש להם מכנה משותף, תמידיש קשר.
המציאות מלאה תופעות והתרחשויות מפליאות ומעניינות, ואנו בד"כלא מבחינים בהם אלא אם הם הופיעו ב"בום" גדול, אנו זקוקים לרמת גירויגבוהה. מרבית ההתרחשויות בחיים נשכחים מאיתנו, אני הולך בדרך-כלל עם פנקסבכיס ורושם כל מיני הודעות זיכרון,  מתוך התבוננות ושמיעה, ואלו מפרים אתהכתיבה. מעין סטנוגרמות.  

אני: מהעומד מאחורי הרעיון של קול ב'.
מיכאל: קול ב' הוא אותו המספר בכל הקטעים, הוא שואב את האמירה וההתייחסות לאירוע או הדמויות של הסיפור שקדם לו.

אני:והגלוית ?
מיכאל: אני אספן גלויות, והגלויות מוסיפות לסיפור את העבר, גם אם ההתרחשות היאעכשווית. אבל יש גם סיפורים שארעו בעבר או סיפורים המשלבים עבר והווה.

 

מחיר קטלוגי: 80.00 ש"ח
מחיר באתר: 64.00 ש"ח
החיסכון שלך: 20%
עבור לתוכן העמוד