• אבן חושן

לב המודעות

 - אזל מהמלאי -

 

לָגיטא יש קול אחד בלבד, קולו של אַשְׁטָאוַקְרָה, קולהּ של חמלה יחידה במינה ובהירות בלתי מתפשרת.

זו אינה פילוסופיה תיאורטית כי אם סוג של ידע. אַשְׁטָאוַקְרָה מדבר כאדם שמצא את דרכו וכעת מבקש הוא לחלוק אותה עם אחרים. שירו הוא תעתיק מעשי וישיר של חוויה, תאור מרחיק לכת של אמיתוֹת בל־יתוארו.

אשטאווקרה מסיים את הגיטא בשׁוּרה של שאלות  חסרות מענה, שאין להן ולא כלום עם עצמי אינדיבידואלי כלשהו. מהם טוב ורע? מהם החיים והמוות? החופש והשעבוד? האשליה והעולם? הבריאה וההתמוססות? העצמיות והלא־עצמיות?

המיסטיקן נִים קָרוֹלי בָּבָּה כינה את האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא "הטהור שבכתבי הקודש". יופיהּ בשקיפותהּ, בטוהרתהּ הנלהבת והמושלמת.

 

מומלץ לקרוא את ההקדמה ואפילו את ההערות בסוף הספר  ויותר מכך עיינו באוסף השאלות והתשובות על השמחה, על החכמה, על המודעות, על הידע, על השקט ועוד ועוד פניני חכמה.


 

 

לב המודעות: קטע מתוך האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא

זהותו של מחבר האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא אינה ידועה. זמן חיבורה לוט בערפל אף הוא. זו אינה פילוסופיה תיאורטית, כי אם סוג של ידע, ויש לה קול אחד בלבד: קולהּ של חמלה יחידה במינה ובהירות בלתי מתפשרת. קטע מתוך "לב המודעות", שיצא כעת בתרגום לעברית

nrg  מעריב | 30/7/2009

 

זהותו של מחבר האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא (לב המודעות) אינה ידועה. זמן חיבורה לוט בערפל אף הוא. היא מתעדת את השיחה שהתקיימה בין המלך גָ'נָקָה לבין המורה הרוחני שלו, אַשְׁטָאוַקְרָה, ועל כן בחר מחברהּ האלמוני לייחסהּ לאַשְׁטָאוַקְרָה עצמו.

"מהי הפצעת המחשבה או היעלמהּ? מהו העולם הבלתי נראה, או זה הנגלה לעין?" "מהי הנשמה הקטנה, או אלוהים עצמו?" מוּדעוּת. מוּדעוּת טהורה. החלל הבהיר, השמים, לב המוּדעוּת.

לָגיטא יש קול אחד בלבד, קולו של אַשְׁטָאוַקְרָה, קולהּ של חמלה יחידה במינה ובהירות בלתי מתפשרת.
זו אינה פילוסופיה תיאורטית, כי אם סוג של ידע. אַשְׁטָאוַקְרָה מדבר כאדם שמצא את דרכו וכעת מבקש הוא לחלוק אותה עם אחרים. שירו הוא תעתיק מעשי וישיר של חוויה, תאור מרחיק לכת של אמיתוֹת בל־יתוארו.

אשטאווקרה מסיים את הגיטא בשׁוּרה של שאלות חסרות מענה, שאין להן ולא כלום עם עצמי אינדיבידואלי כלשהו. מהם טוב ורע? מהם החיים והמוות? החופש והשעבוד? האשליה והעולם? הבריאה וההתמוססות? העצמיות והלא־עצמיות?

המיסטיקן נִים קָרוֹלי בָּבָּה כינה את האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא "הטהור שבכתבי הקודש". יופיהּ בשקיפותהּ, בטוהרתהּ הנלהבת והמושלמת.

הָעַצְמִיּוּת

1
הוֹ, הֶחָכָם,
הַגֵּד לִי כֵּיצַד אֶמְצָא
אִי-הִצָּמְדוּת, חָכְמָה וָחֹפֶשׁ!

2
בְּנִי,
אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת חָפְשִׁי,
הִתְרַחֵק מֵרַעַל הַחוּשִׁים.
בַּקֵּשׁ אֶת נֶקְטַר הָאֱמֶת,
הָאַהֲבָה וְהַסְּלִיחָה,
הַפַּשְׁטוּת וְהָאֹשֶר.

3
הָאֲדָמָה, הָאֵשׁ, הַמַּיִם,
הָרוּחַ וְהַשָּׁמַיִם –
אֵינְךָ אַף לֹא אֶחָד מֵהֶם.
אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת חָפְשִׁי,
דַּע כִּי הִנְּךָ הָעַצְמִיּוּת,
הָעֵד לְכָל אֵלֶּה,
לֵב הַמּוּדָעוּת.

4
סַלֵּק אֶת גּוּפְךָ.
שְׁכֹן בְּמוּדָעוּתְךָ.
כְּהֶרֶף עַיִן תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר,
שׁוֹקֵט לָעַד,
חָפְשִׁי לָעַד.

5
חֲסַר מַעֲמָד,
חוֹבוֹת

לֹא יִכְבְּלוּךָ.
נֶעֱדַר-צוּרָה וְחָפְשִׁי,
מֵעֵבֶר לִתְחוּם הַחוּשִׁים הִנְּךָ,
עֵד לְכָל הַדְּבָרִים.
עַל כֵּן שְׂמַח!

6
נָכוֹן וְלֹא-נָכוֹן,
שִׂמְחָה וָצַעַר,
בָּאִים מִן הַדַּעַת;
לֹא שֶׁלְּךָ הֵם.
לֹא אַתָּה הוּא
הַפּוֹעֵל וְהַנֶּהֱנֶה.
שָׁרוּי בְּכָל מָקוֹם,
חָפְשִׁי אַתָּה לָעַד.

7
אָכֵן, חָפְשִׁי לָעַד,
עֵד יָחִיד לְכָל הַדְּבָרִים.
אִם תְּדַמֶּה כִּי נִבְדָּל הִנְּךָ –
אַתָּה כָּבוּל.

8
"אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ-וְכָךְ."
נְחַשׁ הָאָנֹכִיּוּת הַשָּׁחוֹר, הַגָּדוֹל,
הִכִּישְׁךָ!
"אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר."
זֶהוּ נֶקְטַר הָאֱמוּנָה,
שְׁתֵה וּשְׂמַח!

9
דַּע: אֶחָד אַתָּה,
מוּדָעוּת טְהוֹרָה.
בְּאֵשׁ הָאֱמוּנָה הַזֹּאת
שְׂרֹף אֶת יַעַר הַבּוּרוּת.
שַׁחְרֵר עַצְמְךָ מִכָּל צַעַר
וּשְׂמַח.

10
שְׂמַח!
כִּי חֶדְוָה נֶעֱדֶרֶת-גְּבוּלוֹת הִנְּךָ.
הַמּוּדָעוּת עַצְמָהּ.
פְּקַעַת הַחֶבֶל
נִדְמֵית בְּשׁוֹגֵג כְּנָחָשׁ,
כָּךְ אַף אַתָּה, נִדְמֶה בְּשׁוֹגֵג כָּעוֹלָם.

11
אִם תַּחְשֹׁב כִּי חָפְשִׁי אַתָּה,
הִנְּךָ חָפְשִׁי.
אִם תַּחְשֹׁב כִּי כָּבוּל אַתָּה,
הִנְּךָ כָּבוּל.
כִּי אֱמֶת הַפִּתְגָּם:
הִנְּךָ מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב.

12
הָעַצְמִיּוּת נִרְאֵית כְּמוֹ הָעוֹלָם,
אַךְ זוֹ אַשְׁלָיָה בִּלְבַד.
הָעַצְמִיּוּת שׁוֹרָה בַּכֹּל.
אַחַת.
דּוֹמֶמֶת.
חָפְשִׁיָּה.
מֻשְׁלֶמֶת.
עֵדָה לְכָל הַדְּבָרִים,
מוּדָעוּת לְלֹא פְּעֻלָּה,
הִצָּמְדוּת אוֹ תְּשׁוּקָה.

13
הֲגֵה בָּעַצְמִיּוּת,
הָאַחַת שֶׁאֵין שְׁנִיָּה לָהּ,
הַמּוּדָעוּת הַנִּשְׂגֶּבֶת.
וַתֵּר עַל אַשְׁלָיַת
הָעַצְמִי הַנִּבְדָּל.
וַתֵּר עַל הַהַרְגָּשָׁה,
בִּפְנִים אוֹ בַּחוּץ,
שֶׁהִנְּךָ כָּזֶה אוֹ אַחֵר.

14
בְּנִי,
הֱיוֹת שֶׁחוֹשֵׁב אַתָּה אֶת עַצְמְךָ לְגוּף,
הִנְּךָ כָּבוּל זֶה זְמַן רַב.
דַּע כִּי הִנְּךָ מוּדָעוּת טְהוֹרָה.
עִם יֶדַע זֶה, כְּחֶרֶב בְּיָדְךָ,
בַּתֵּק שַׁלְשְׁלָאוֹתֶיךָ.
וּשְׂמַח!

15
חָפְשִׁי הִנְּךָ,
בְּלִי פְּעֻלָּה אוֹ מוּם,
מֵאִיר וְקוֹרֵן.
כָּבוּל
רַק מִכֹּחַ הֶרְגֵּל הֶהָגוּת.

 

16
מוּדָעוּת צְרוּפָה הִיא טִבְעֲךָ.
זוֹרֵם הִנְּךָ בְּכָל הַדְּבָרִים
וְכָל הַדְּבָרִים זוֹרְמִים בְּךָ.
רַק הִשָּׁמֵר לְךָ
מִצָּרוּת הַדַּעַת!

17
הִנְּךָ תָּמִיד אוֹתָהּ מוּדָעוּת,
עֲמֻקָּה לְאֵין חֵקֶר,
נֶעֱדֶרֶת-גְּבוּלוֹת וְחָפְשִׁיָּה,
שְׁלֵוָה וּנְטוּלַת דְּאָגָה.

18
כָּל הַלּוֹבֵשׁ צוּרָה כּוֹזֵב הוּא.
רַק נֶעֱדַר-הַצּוּרָה שׂוֹרֵד.
כְּשֶׁתָּבִין אֶת אֱמֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת,
לֹא תִּוָּלֵד מֵחָדָשׁ.

19
כִּי אֱלֹהִים אֵינְסוֹפִי,
בַּגּוּף וּמִחוּצָה לוֹ,
כְּמוֹ הַמַּרְאָה
וְהַבָּבוּאָה הַנִּשְׁקֶפֶת בָּהּ.

20
כָּאֲוִיר הַמָּצוּי בַּכֹּל,
הַזּוֹרֵם סְבִיב הַכַּד
וְאַף מְמַלְּאוֹ,
כָּךְ אֱלֹהִים מָצוּי בַּכֹּל,
מְמַלֵּא אֶת כָּל הַדְּבָרִים
וְזוֹרֵם דַּרְכָּם לָעַד.

לקריאת הכתבה לחץ כאן 

עבור לתוכן העמוד