• אבן חושן

בחשיפה ארוכה

"בחשיפה ארוכה" הוא הספר השישים ואחת
בסדרת ספרי השירה "פִּטְדָה", אבן
מאבני החושן. נדפס אופסט
בגוֹפָן "דרוגולין" על
נייר נטול עץ
90 גרם

 

זהו ספר ביכורים לאביטל גלוברמן (1981), עורכת ומייסדת "החוטם", כתב עת מקוּוָן לשירה, ספרות ואמנות. בוגרת החוג לספרות כללית והתכנית הרב-תחומית באמנויות, אוניברסיטת תל אביב.


"משוררת מרתקת ובלתי צפויה, אסכולה לעצמה, היוצרת שפה שירית חדשה ומוזיקלית מאוד המשלבת יידיש ורסיסי שירים ואגדות שעברו במשפחה. זוהי יצירה בשלה ומגובשת באופן נדיר למשוררת צעירה. השירים מתמקדים במוּדר, בשכוח, ברועד – במבט חודר שרואה הכל וזוכר הכל, מבט מלא חמלה, שאינו נרתע מזיקנה, מתמהונות ומטירוף" 
טל ניצן


  

חֲשִׂיפָה אֲרֻכָּה

לְמַבָּט

 

סְלִיחָה, אוּלַי רָאִיתָ

תֵּבַת גֹּמֶא בַּנָּהָר?

הִנַּחְתִּי בָּהּ יַלְדָּה

אֵיבָר אַחַר אֵיבָר

 

רֵאשִׁית עֻבָּר זָהוֹב

אַחַר נוֹצוֹת יָעֵן

הִנַּחְתִּי לַיַּלְדָּה

לַהֲפֹךְ תֵּבָה לְקֵן

 

סְלִיחָה, אוּלַי רָאִית

תֵּבָה בִּקְנֵי הַסּוּף?

כְּמוֹ עַיִן חֲשׂוּפָה

מְשַׁוַּעַת לְעִפְעוּף.

 

גַּם בָּהּ

בְּלִי הֲפוּגָה

טָמוּן מַבָּט בּוֹחֵן

 

גַּם בָּהּ

שָׁכַךְ הַגּוּף

עַתָּה הוּא קֵן.

 


מרעידים את הלב | דברים שבשירה
מאת ארז שוייצר | פורסם במוסף ספרים של עיתון "הארץ"  23.02.11

יש משהו לא שכיח, אולי נשכח, בספר הביכורים של אביטל גלוברמן, "בחשיפה ארוכה". נדמה שהוא מבקש להרעיד את הלב. "זינגט, פייגלע, זינגט" - "שירי, ציפור קטנה, שירי" - קוראת המשוררת בראש השיר השלישי בספר. זו קריאה אמיצה. דרושות מקוריות ותבונה ובגרות כדי להשתמש בתבנית שחוקה כזאת ולהתכוון אליה, ולצאת ללא פגע. גלוברמן, בת ה-30, ניחנה בכל אלה. על כן, "בחשיפה ארוכה" קולע למטרה. לעתים, בין שתי שורות לרוב, הוא מצליח להרעיד את הלב.

ציפורים אכן מרבות לשיר בספרה של גלוברמן. "אני יודעת/ את אוהבת כליזמרים// ואם אפשר/ שירים עם אור/ עם סוף/ כזה ממריא/ שירי ציפור", היא כותבת. אבל אותן ציפורים שרות מול איום בהכחדה. "נדמה שהאוויר/ כבר מעורר/ את בוא ציפור/ הטרף... בטרם תצא השבת/ הקנרית תיגמר... איך אוכל אז/ לבשר, הקנרית/ לא תבטא זאת/ במקומי". אם כך, קולה של גלוברמן נלחם על קיומו. גם זו מין קלישאה, ומה בכך. מטרת האמנות, אמר מישהו, היא לנסח מחדש את המובן מאליו.

"זינגט פייגלע, זינגט/ מי מאזין, מי מאזין?" מבקשת עוד גלוברמן ושואלת. היידיש, המתבלת כמה משיריה, כמו גם תמונות העיירה הגלותית שהיא מציירת לעתים, עוזרות לה לחמוק מכמה מלכודות. הן יוצרות מין הזרה סוריאליסטית לרגשות קרובים, צובעות בשחור לבן (של סרט ארכיון, של קפוטות ושלג, של חלום) את מה שנראה כניסיון חוזר ונשנה לצייר דיוקן עצמי, או להבחין ביחיד בתוך דיוקן קבוצתי, משפחתי.

המתח הבין דורי, למשל, יחסי תלות וניסיונות הפרדה, הם אולי המתוארים בשיר "מעבר לדלת": "פעם בכפר, אמרה/ היו האווזים שומרים/ על פתחי הבתים.// פעם בכפר, אמרתי/ היה הגרון ניחר/ משמועות האהבה/ העוברת דרכו.// נרצח האווז, החווירה/ השכנים מלחשים/ נקמה ומעלילים... רציתי שתאמר/ הלך האווז לעולמו// שמרי את עלינו במקומו".

אבל רובד השפה והתרבות של העולם הישן מוטמע בשיריה של גלוברמן בדרכים נוספות. כך, למשל, בשיר הנהדר הפותח את הספר: "תני לשמש לדבר/ לגוף המתעורר/ שכבי כענב לשיכר/ שכבי עד סוכר... אולי בט"ו/ יום יבוא/ ותחת איזו תאנה". כך גם בשער המרכזי שלו, ובו גלוברמן משרטטת מעין מחזה-דיוקן של אם שכולה.

14 שירי המחזור, הכוללים הוראות בימוי, משרטטים תמונות מקומיות מאוד: "את עורמת אבנים./ להתגונן או לתקוף/ יצעקו השכנים.// בעיקר לערום/ על הקברים". אבל בייסוריה של האם, שאולי נטרפה עליה דעתה, יש משהו המדיר אותה מן הישראליות, ועושה אותה לאשה מ"שם". "לילה לילה/ היא הולכת/ אל היער/ שם נולד", כותבת גלוברמן. "אשה של אור/ בלשכה אפילה... עתה יתעלם/ ויתכחש/ שמיה רבא".

אפילו כשהיא מתארת מעמד מאובק ומקומי וקשה כטירונות בנות (כפי שאפשר לשער), גלוברמן טובלת אותו באור מיתולוגי משלה. "נערות הולכות במדבר/ נושאות מסרקים ומגבות/ תהלוכת כלולות לחשכה... מתפשטות כמו זעיר/ אמזונות, עור פשוט/ עור מתוח/ עור מושפל... מחזיקות בשטף המים/ והאור, בכי ליל/ בכי חול". המתיקות והאיום, היצרי והמרוסן, האישי והמודע לכלל, אלה דרכי השיר של גלוברמן. אולי לכן היא שואלת: "כתבת עכשיו?/ יש לך ריח/ של מי שכתבה".

 




אתר נוריתהה 15.3.2011:
גאולה הודס-פלחן

ספר השירים היחודי והיפה של אביטל גלוברמן מביא בפנינו קול מגובש ומזוקק.
השיר הפותח את הספר : "לעת עתה" הוא אופטימי ומלא תשוקה לחיים : "תני לשמש לדבר, לגוף המתעורר, שכבי כעינב לשיכר..."
ואולם, במהרה פולשים הצללים . זיכרונות העבר המשפחתי ברוסיה עולים בשיעור לציור. המשוררת מצהירה בהפגנתיות : "סיביר, צ'ילבינסק בשבילי שטחים מתים" ואולם דבריה מפריכים את עצמם שכן היא מקדישה שיר לאותם מקומות שמהם הגיעה משפחתה.
דומה שהמשוררת מבקשת להביא מנחת פיוס לרוחות העבר . היא מתארת את אמה שותה תה שחור בזמן שצריף ביתה מטלטל ברוח, וכאן בישראל : "ילדתה אוחזת בצריף שלא יעוף".
הקשר לעבר אינו רק משפחתי אלא גם היסטורי-תרבותי. כך עולה, בין היתר, מן השיר : "זינגט, פייגלע, זינגט" - שירי, ציפור קטנה, שירי . זהו שיר קשה וקסום על חוויות ההגירה. כשקראתי שיר זה נזכרתי בשירו הכה נוגע ללב  של פנחס שדה שאותו כתב בשלהי חייו : "איך זינג ווי א פייגאלע"- אני שרה כמו ציפור. דומה שיידיש היא במידה רבה שפת הלב והנוסטלגיה עבור משוררים מבוגרים וצעירים שמוצאם , או מוצא משפחתם, מאירופה.
ואם כבר מדובר על אירופה הרי שאחד השירים הכואבים ביותר בספר הוא השיר : "מעבר לדלת". השיר מתחיל בנימה אידילית של אגדת ילדים כאשר המשוררת מספרת שפעם בכפרים האווזים היו שומרים על פתחי הבתים. בהמשך השיר אנו מגלים שהאווזים "נרצחו" ושהשכנים : "מלחשים נקמה ומעלילים". בשיר זה מהדהדים אימי השואה.
גם החיבור לארץ תופס מקום מרכזי בספר. כך מתגלה בשיר : "טיול עם אסתר" העוסק בזיקה הרגשית של אביטל גלוברמן למשוררת הארצישראלית הראשונה הלא היא אסתר ראב. וכך היא כותבת : "בשתיים קבענו לצהריים במושבה, מלטפת את כתבייך במחוזות ילדותי". אסתר ראב חיה כל עוד זוכרים אותה ואת שיריה, והמשוררת הכותבת עליו מתחברת דרכה לשלשלת המשוררים העבריים.
מן השירים עולה זיקה עמוקה ליהדות, ואולם זוהי אהבה ספוגה בביקורת . כך בשיר : "ימי עבר" המתאר כיצד שתי ילדות מנקות בית כנסת, כותבת גלוברמן : "בנות שתים עשרה וכבר מנקות אחרי אלוהים" - גיל קבלת המצוות הוא גם הגיל שבו מתחילה התמודדות עם האל הנוכח-נפקד בעולמו שבו מתרחשות זוועות כמו השואה ומלחמות נוראות כמו מלחמת יום כיפור,  שלה מוקדשת חטיבת שירים בספר.
בשיר : "בית הכנסת" המתחיל בתיאור מלהיב של שמחת תורה, מושבתת השמחה כאשר הילדה בת החמש מגורשת ממעגל הגברים הרוקדים, מפאת שייכותה למין הנשי : "האישה שבך הקדימה" -כותבת המשוררת.
שירתה ממזגת אמונה עם התרסה : "עתה יתעלה ויתכחש שמיה רבא".
התיאור הממצה ביותר לכתיבתה של אביטל גלוברמן מופיע בשיר "תמונה שלישית" : "עתה אהיה לתיבת תהודה למים עמוקים".

מחיר קטלוגי: 54.00 ש"ח
מחיר באתר: 43.00 ש"ח
החיסכון שלך: 20%
עבור לתוכן העמוד