• אבן חושן

כוכב חיים

שירי כוכב חיים נכתבו בחלקם כמענה לציורים ונחלקים לארבע חטיבות - סופטבע, המין השני, אפריקה מפרפרת וכנפיים ללא גבולות. השירים נכתבו במקורם בעברית ואנגלית, הנוסח האנגלי אינו תרגום מהמקור אלא כתיבה חופשית שלה על אותו נושא.
הציורים והשירים נותנים ביטוי עז לסכנות ההכחדה של החי והצומח. טבע הולך ונעלם, כריתת עצים והריסת בתי הגידול, חיות קטנות ,יונקים וצפרים שחלקם בסכנת הכחדה מיידית.בציורים ניתן לראות סימני צמיגים וסוליות הדורסים את האובייקטים. אחד הפרקים עוסק במצב העגום של נשים בעולם. הפרק האחרון " כנפיים ללא גבולות" מחבר את הרעיון של צפרים נודדות ושלום. חלק מהשירים נכתבו גם באנגלית על ידי המחברת. (לא תרגום).

ורדה ברגר, ילידת הארץ, חיה ויוצרת בתל-אביב. הציגה כעשרים וחמש תערוכות אישיות בארץ והשתתפה בתערוכות קבוצתיות ובסימפוזיונים בינלאומיים רבים בארץ ובעולם. בשנת 2004 זכתה במדליה קפקא לאמנות בפראג, צ'כיה. בשנת 2011 הוזמנה לביאנאלה היוקרתית בטוסקנהCHIANCIANO וזכתה בפרס שני בתחרות Leonardo לעבודות נייר. ב2013 זכתה בפרס השני בציור בביאנלה באיזמיר 2013, טורקיה. השתתפו בה 453 אמנים מ53 מדינות. היא חברה באגודת הציירים והפסלים של תל-אביב, בפורום לאמנות אקולוגית ובאגודת נשים יוצרות, איגוד הסופרים, וכמו כן נבחרה לאגודות הבינלאומיות לאמנים:European Artists, ANF- Artists for Nature ו- AFC-Artists for Conservation.
בספר זה קובצו עבודות מהשנים 1996-2012.

לאתר של ורדה ברגר לחץ כאן


כוכב חיים
ד"ר דיויד גרייבס

הטמפרטורה בליבה של השמש, כך סוברים מדענים, היא 16 מיליון מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הנמוכה ביותר, אשר בה תנועה מולקולרית כמעט ונפסקת, היא האפס המוחלט, מינוס 273 מעלות צלזיוס. בטווח האדיר אשר בין 16 מיליון לבין מינוס 273, מערכת השמש סול מכילה כדור לכת סלעי קטן, ובו הטמפרטורות נעות בין מינוס 50 לבין פלוס 50 כל ימות השנה הסולארית. 100 מעלות מקצה לקצה, טיפה בים. ואכן יש לכוכב קטן זה ים, מים במצב נוזלי. וחמצן. והגנה מפני קרינה מסוכנת. בכוכב לכת קטן זה קיימים כל התנאים לכך שיקרה בו נס גדול. והנס אכן קרה. כוכב הלכת הקטן הזה הוא כוכב חיים.

ורדה ברגר מבינה היטב את הנס הנפלא של כוכב החיים. היא עצמה באה מרקע מדעי מקצועי, כך שהיא מבינה היטב את ההסברים הפיזיקליים-סטטיסטיים של המדע להווצרות חיים על פני כדור הארץ, אבל לא נראה שהיא מתרשמת מהם במיוחד. ההסבר היבש של המדע אינו מספק את תחושת הפליאה אשר מלווה אדם סקרן ותאוו לחיים במסעו על פני כוכב החיים. הכל שביר כל כך. האיזונים כה עדינים. המגוון עצום, למן הצפרדע ועד לקרנף הלבן, החיים הם כוח שהשכל קטן מלהבינו והרגש קצר מלהכילו. מזה, ורדה מתרשמת כהוגן, ובצדק.

אולם, מטבעו של האדם שיפעל לכיבוש העולם הטבעי המופלא. והרי בכך המהות של תרבות באשר היא תרבות. הקונפליקט בין תרבות לטבע בלתי-נמנע הוא. שלא כמו הציפורים הנודדות שורדה מציירת, האדם ברובו הפסיק לנדוד עם עונות השנה. האדם בנה לו מבני קבע בישובי קבע, ובמקום להתאים עצמו לסביבתו הטבעית, החל להתאים את הסביבה הטבעית אליו. עבודת האדמה הפכה עד מהרה להיות שעבוד האדמה, הרי היא "אגרי-קולטורה". התפתחויות טכנולוגיות לאורך השנים, אשר נועדו לשפר את איכות חיינו, פעמים רבות עשו זאת על חשבון משאבים ומצבים טבעיים. הטכנולוגיה של המערב המודרני נעשתה כה מפותחת וחזקה, עד אשר התחילה להוות איום ממשי על אספקטים טבעיים. זנים שלמים של חיות נפלאות, כגון הטיגריס, הקרנף, העיט, הועמדו בסכנת הכחדה. כוכב חיים בסכנה.

הסכנה לכוכב חיים באה מתוך עולם התרבות האנושי. מתקבל על הדעת שהאחריות להתרעה ולמציאת פתרונות תיפול גם היא על כתפי התרבות. כאן ורדה נכנסת לפעולה, ורותמת את אמנותה למשימה. אפשר להתריע בדיבורים. אפשר באורח מדעי לתאר את העוול ולהסביר את הסכנה. אפשר גם להראות תמונות בעיתון, שכן אומרים שתמונה שווה אלף מילים. אפשר גם – וזו האופציה המעניינת ביותר - להראות את הבעיה, לתת מבע לכאב, לגלם את העוול, להגשים אמירה מורכבת ומקיפה אשר תשאיר חותם על הרגש ועל השכל בעת ובעונה אחת. את כל זאת עושים באמצעות יצירת האמנות. באמצעות ציוריה הייחודיים, ורדה מצליחה להצביע על הבעיה, להתריע בפני הסכנה, לעורר את רגשות הפליאה מצד אחד והחרדה מצד שני, להפגיש את כוחות החיים עם כוחות המוות על ידי המפגש בין היופי לכיעור. אם תמונה שווה אלף מילים, יצירת אמנות שווה אלף תמונות.

הנושאים של ורדה מעידים על עצמם: חיות בסכנת הכחדה, חיות שהאדם סתם מעמיד אותן בסכנה, ציפורים נודדות שלא ברור אם יהיה להן מקום לנחות, ובתוך כל זאת, גם דמות האישה, על ניגודיה ומסתוריה הטבעיים. במהלך שנים רבות של עבודה שיטתית ומפוכחת, ורדה שכללה טכניקת ציור ייחודית לה, אשר משרתת את מטרותיה היטב. באמצעות צבע נזיל אשר מסוגל לזרום בטבעיות, ורדה מצליחה לפתח דיאלוג מקסים בין הזורם למקובע, בין החופשי לעצור, בין האקראי למכוון. הדימויים של ורדה קמים לתחיה מתוך האנרגיה שנוצרת במפגש בין הניגודים. ורידים חופשיים של זרמי צבע משתלבים לתוך הקרניים של היעל, נוצת האנפה והרעמה של האריה. צבעים עדינים של חום, אדום וירוק, נפגשים ונפרדים במחול מרגש של נימפאות עדינות על פני המשטח הלבן של הציור. והנה הדימויי העדין של בעל-חי מכוכב חיים נדרס בגסות רוח על ידי נעל או צמיג. נשר נושא כתר אדום מלכותי כלוא מאחורי גדר ברזל מכוער. שקנאי מטונף בבוץ מזוהם המציף את פיסת האוקיינוס שלו. שועל מבוהל מחפש את דרכו בין עמודי המתח הגבוה. קיפוד תמים לפני ואחרי המפגש עם גלגלי האוטומוביל... ובתוך כל אלה, השילוב הייחודי של ורדה בין היפה למכוער מעורר למחשבה קשה. אכן, ציור אחד שלה שווה לאלף תמונות ולאלף אלפי מילים.

אי שם בטווח אשר בין מינוס 200 לבין 16 מיליון מעלות צלזיוס, אי שם בין השמש לאינסוף, מצוי לו כוכב קטן ומופלא. כוכב חיים. טוב שעוד יש כאלה אשר עומדים על המשמר.


פואטיקה של כוכב חיים | על שירי ורדה ברגר
יקיר בן-משה

שיריה של ורדה ברגר כובשים אותך בבת-אחת ובלהט גדול.

Tiger, Tiger,

בְּרַק אֵשׁ

חוֹצֶה בִּיעָף

לֵיל יַעַרְעַד.

תַּעַר חַד כִּידוֹן עֵינָיו,

רוֹשֵׁף ,דּוֹלֵק.

Oh Tiger, Tiger

שִׁקּוּי גַּבְרָא וְגַם

מְעִיל מַרְהִיב מוּנָח (סְתָם כַּךְ)

עַל שֶׁכֶם.

 

יש בהם מצע מרהיב ובלתי רגיל של תופעות תרבות וטבע גדולות ורחבות, עד כי מי שמביט בשירים הללו נדהם משפע "היצורים" המאוכלסים בהם: ג'ונגלים, נמרים ודובים שוכנים לצד פרפרי תחרה וזוגות שקנאים; גומות בוץ, עצי זית וכלניות לכיש מצויים בינות למטבחי בתים תל אביבים, סמטאות במומביי וכפרי-עוני בפקיסטאן; שמי עופרת, געגועי אביב וציפורים נודדות נפרשים כמניפה מעל לרחם אֵם– וכל השפע המרשים הזה הופך את ספרה של ברגר לפסיפס צבעוני, קסום ומשכר.

שָׁם

בָּאָדֹם הַבָּשׂוּם

הַלֵּב גָּעַש

הַסְּנֶה בָּעַר

שָׁם לֹא הָיָה לִי "אָנִי" הָיִיתִי

כֻּלִּי

כָּלְכֻּלִּי

אַחַת מִכַּלָנִיּוֹת לָכִיש

                                                                                                     

יחד עם זאת, כשמסתכלים מקרוב בשיריה של ברגר מתגלה אמירה נוקבת, שעומדת לא אחת כנגד המגוון הרחב של היצוגים העזים. בשירים הללו מתגלה ברגר לא רק כציירת מחוננת, המצליחה להחדיר את המכחול עמוק לתוך הבד ולהעלות מקרבו עולם פראי וחושני, אלא גם כמשוררת המבקיעה, מבעד לדימוי, ביקורת חדה כנגד כבוש הטבע על ידי הציביליזציה. נושאים מופשטים כגון אקולוגיה, חברה ,מעמד האשה וחתירה לשלום, מצטיירים בעיני ברגר כגופים שניתן לדבר עליהם – ואליהם – בנימה מפויסת, אמפטית ונוגעת ללב.

כך למשל פונה המשוררת לגזע כרות של עץ אלה עתיק:

רְאִיתִיך

בְּיוֹם חֹרֶף קַר, נִמְהָר.

אֵלָה עֲבֻתָּה

רַבַּת שָׁנִים וְיוֹפִי,

פְּלִיטַת אַסְפַלְט שָׁחוֹר.

אֵלָה יְשִׁישָׁה.

חָזִיתִי בָּך

קְצוּצַת אֵיבָרִים, שָׁרָשִׁים פְּעוּרִים,

תְּלוּיָה

מְפַרְפֶּרֶתבֵּין שָׁמַיִם

וָאָרֶץ.

בעולמה של ברגר דבר אינו מונח במקומו בשלווה. וכך גם הלשון. שפת השיר נעה במגוון נימות, הבעות ובמשלבים מורכבים – מהגבוה אל הנמוך, מהכעס אל החמלה – ושפה זו מעניקה לשירים הללו איכות של רטוריקה אינטימית, חד פעמית.

אֶתְמוֹל גָּעַשׁ

הַלֵּב

בְּאַרְגָּמָן שֶׁל אִירוּסִים.

עַכְשָׁו,

גַּגּוֹת רְעָפִים

פּוֹרְחִים.

 

היתה לי זכות גדולה ללוות את השירים הללו, שכל קורא ימצא בהם עולם פנימי, ממשי – ומלא חיים.

לוּ רַק,

לוּ רַק,

כְּנַף צִפּוֹר הָיְתָה לִי,

מִצַּמֶּרֶת עֵץ יָרֹק הָיִיתִי

צוֹפָהשָׁלוֹם.

If only, if only

I had the wings of a bird

I might from a green tree-top

see peace.


 

לצפייה בתקציר הספר לחץ כאן

 


 


Varda Breger was born in Israel, lives and works in Tel Aviv. She has displayed her works in more than twenty five solo exhibitions, and she has been invited and participated in many more group exhibitions and international symposia in Israel and abroad: Slovakia, Germany, Bulgaria, Italy, Finland, Austria and England.

She is a member of the Israel Forum of Ecological Art, the European Artists, and the Tel Aviv Artists and Sculptors Association. She was elected to AFC Artists for Conservation and ANF-Artists for Nature. In 2004, she was awarded the Franz Kafka Medal for Art by the Franz Kafka European Circle. Breger was invited to the prestigious Chianciano Biennale (Italy) and was awarded the Second Leonardo Prize for Work On Paper 2011, and the First Leonardo Prize for Work On Paper at the Chianciano International Art Award 2012.

The poems in “Planet of Life” were partly written to accompany the exhibitions and are divided into four sections: Nature’s Edge, The Second Gender, Africa Fluttering, and Wings Without Borders. The poems were composed by Breger in English and Hebrew. The English version is not a translation but a free writing on the same subject.

For the Website of Varda Breger Press here


 

Planet Life
Dr. David Graves

The temperature at the core of the sun, so say the scientists, is roughly 16 million degrees Celsius. The lowest possible temperature, at which virtually all molecular motion ceases, is called Absolute Zero, and stands at minus 273 degrees Celsius. Somewhere, in the vast gulf that lay bare between 16 million and minus 273, the system of Sol contains a small rocky planet, where the temperatures range from minus 50 to plus 50 degrees centigrade all year round. A mere 100 degrees, from extreme to extreme, it is but a drop in the sea. And, indeed, this little planet has seas, oceans of liquid water. And oxygen. And protection from dangerous radiation. This little planet has all the right conditions for a great miracle to occur. And that miracle did occur. This little planet is Planet Life.

Varda Breger understands the miracle of Planet Life all too well. She herself comes from a professional scientific background, so she has a firm grasp on the physicalist-statistical explanations science gives for the creation of life on earth. She grasps them well, and seems to remain somewhat unimpressed by them. The dry technical explanation of science cannot satisfy the sense of wonder that accompanies a curious and life-affirming person upon her journey across Planet Life. It’s all so fragile. The balances are so delicate. The variety is mind-boggling, from the bull frog to the white rhino, life is a force that the intellect fails to comprehend and the emotions fail to contain. This, however, impresses Varda immensely, and rightly so.

However, it is of the very nature of Man that he tries to conquer the wonderful world of Nature. For that is the very essence of culture as such. The conflict between the world of Nature and the world of Culture is, therefore, inevitable. Unlike the migratory birds that Varda loves to paint, Man has largely given up the nomadic lifestyle, no longer trekking across plains, deserts and mountains with the seasons of the year. Man has built himself permanent dwellings in permanent settlements, and instead of adapting himself to the dictates of Nature, he tries to force Nature to adapt herself to the desires of Man. Working the land soon became enslaving the land, that is what we call ‘agri-culture’. Technological developments over the years, designed to improve Man’s quality of life, often times did so at the expense of natural resources. The technological prowess of the modern West has become so great, that it actually has begun to threaten natural aspects. Entire species of magnificent animals, like the tiger, the rhinoceros, and the eagle, have been brought to the brink of extinction. Planet Life is in danger.

The danger looming over Planet Life comes from the cultural world of Man. It makes sense that the same cultural world should bear the responsibility for warning against and warding off that danger. This is where Varda comes into the picture. Literally. She harnesses her art to the task at hand. One may issue a verbal warning. One may offer scientific explanations of the wrong-doings and detail the dangers. One may also print up some photographs in the newspaper, for they say that a picture is worth a thousand words. One may also – and this is our most significant option – show the problem, give expression to the pain, embody the injustice, all at once, thus manifesting a message that is so complex and concise that it leaves well its mark upon both the heart and the head. This is done by creating a work of art. By way of her unique paintings, Varda successfully puts her finger on the problem, warns against the inherent dangers, while arousing feelings of wonder on the one hand, and anxiety on the other. She brings the forces of life and death together through the artistic dialogue between beauty and ugliness. If a picture is worth a thousand words, dare I say that a painting is worth a thousand pictures?

Varda’s topics speak for themselves: Animals under the threat of extinction, animals that mankind simply puts under threat, migratory birds making their way to a summer home that may no longer exist, and amongst all this, the image of Woman, her natural mysteries and contradictions intact. Over the course of many years of systematic and sober work, Varda has perfected her unique style, a technique that serves her well. With the use of freely running paint that can flow naturally, Varda succeeds in developing enchanting dialogues between the flowing and the fixed, the free and the inhibited, the random and the deliberate. Varda’s images come to life from the energy generated by such unions of opposites. Streaming veins of color mingle with the antlers of a deer, the mane of a lion, and the feathers of a heron. Delicate tones of brown, green and red come together and fall apart in a tantalizing dance of gentle nymphs across a white pool of paper. Then, suddenly, the gentle image of an animal from Planet Life is rudely trod upon by a dirty boot or run over by a filthy tire. A regal vulture proudly bearing a red crown is cooped up behind a crude link fence. A pelican encrusted in the oil that spilled out upon his little patch of sea. A frightened fox timidly irking his way through a jungle of high-voltage power lines. An innocent little hedgehog before and after his tragic rendezvous with the wheels of a car… In the midst of all these, Varda strikes a distinct balance between the beautiful and the ugly that gives one serious pause for thought. Indeed, one of her paintings is worth a thousand pictures and a thousand thousand words.

Somewhere in the vast gulf that lay bare between plus 16 million and minus 273 degrees centigrade, somewhere in between the sun and the infinite, is a small miraculous planet. Planet Life. It is comforting to know that there are still good people watching over it.

 


 A Response by Riva Rubin

Under the wash of mud, blood, tire tracks and shoe prints, in a series of stunning paintings, Varda Breger explodes as an artist of tremendous emotional power. Layered images emerge like ghostly comments on the immediately perceived image. The stains of light in the soft eyes and on the skin of the doe momentarily deflect the viewer from the barbed wire that is lacerating it, the hedgehog lies beside the tire track. From the vulnerability of the little fox to the self-aware nobility of lioness and tiger, from  the rampant maleness of elephant and rhino, from the gold-steeped herons drinking at dusk, from swift to hawk, Varda Breger encompasses the swing from breathless love to anguish and back again that artists and lovers must face every day of their all embracing lives.

 


Download Preview here

מחיר קטלוגי: 98.00 ש"ח
המחיר שלנו: 78.00 ש"ח
החיסכון שלך: 20%
עבור לתוכן העמוד