• אבן חושן

הַקִּפּוֹד יְהוֹשֻׁעַ וְעִיר הַצַּבִּים

 

אחרי הספרים "כל אלה ועוד, ואף לא חתול אחד"
(1999), "המלך והצל" (1998) וספרים נוספים,
שוב זוכים איוריו המרהיבים של
רוברט נדלר (1934-1997) לראות אור.

גיבוריו של סיפור זה שהגה וכתב נדלר, הם הקיפוד יהושע, עדת צבים וחיות אחרות.
החרוזים בספר זה הם פרי עטו של צביקה זליקוביץ.

רוברט נדלר
ז"ל היה צייר, מאייר, קריקטוריסט וארכיטקט שעבד שצרפת, באנגליה, בארה"ב ובישראל. הציג והשתתף בעשרות תערוכות בארץ ובחו"ל.

יואב דגון ז"ל (מנהלם לשעבר של מוזיאון הרצליה ומוזיאון נחום גוטמן): "רוברט נדלר (1934-1997), ארכיטקט, צייר, מאייר, קריקטוריסט ו'מספר סיפורים', יכול להיחשב, כמו אמני הרנסנס, כמי שגבולות היצירה שלו פתוחים לכל עבר. על אף היצירה האדריכלית שהעסיקה אותו שנים רבות, היה לנדלר צורך לבטא עצמו באמצעות היצירה החופשית בציור, רישום ואיור. המאפיין הראשון ביצירתו של רוברט נדלר הוא היכולת הווירטואוזית שלו ברישום. העיפרון, העט הנובע, הציפורן או המכחול הטבול בצבעי המים מרחפים בקלות מעל דפי הנייר. כל אלה יוצרים קומפוזיציות עשירות במידע ועולם צורות וצבעים ששורשיו יונקים מעולם דמיונו הפורה. המאפיין השני ביצירתו הוא היכולת המדהימה שלו להבין את נפש האדם ולבטא אותה בציוריו. כך עולות מתוך הדפים דמויות שנדלר בחר מתוך העולם האנושי הסובב אותו. תמד הצליח להעביר בדקות קווי אופי, עד כדי טשטוש הגבולות בין הציור והדיוקן הפסיכולוגי של המצויר.
המאפיין הנוסף נובע מתוך הידע הרחב שהיה לו בצפונות עולם החי. איש מסקרן וחוקר בלתי נלאה היה נדלר וניכר בציוריו שידע את עקרונות התעופה של בעלי הכנף לפני שהשחף המריא מתוך דפי הציור שלו. כל אחד מהנושאים בהם עסק יכול למלא עולם ומלואו".


דיור מוגן על הגב: "הקיפוד יהושע ועיר הצבים"
מיה וינשטוק | Ynet 3.2.2013

ב"הקיפוד יהושע ועיר הצבים", קיפוד אדריכל מגיע לעיר של צבים, ועתיד לתכנן אותה מחדש כמקום מגורים למופת. מה הקשר בין הבית כמבנה לבין מי שגר בו? ואם הבית של הצב הולך איתו לכל מקום, מה על הפינה שלנו, בני האדם? ביקורת


"הקיפוד יהושע ועיר הצבים" הוא פרי עטם של האדריכל, הצייר והמאייר רוברט נדלר והאמן צביקה זליקוביץ. זהו אינו שיתוף הפעולה הראשון בין השניים שהוליד ספר ילדים. קדם לו ספרם המשותף "ואף לא חתול אחד". על עמוד הכריכה הקדמי של הספר מצוין כי נדלר כתב וצייר אותו - ואילו זליקוביץ חרז. החלוקה הלא שגרתית הזו לכתיבה, ציור וחריזה היא מעניינת, ומדגישה את מה שפעמים רבות מטושטש על ידי חלוקה ברורה יותר בין סופר למאייר. הרי אם הסופר והמאייר אינם אותו אדם, אז ספרי ילדים הם בהחלט יצירת אמנות משותפת.



בספרם של נדלר וזליקוביץ, הקיפוד יהושע מחליט יום אחד שהוא סיים לנוח. הוא קם ממקום מרבצו, ויחד עם קוציו הפרועים יוצא לשוח. בטיולו פוגש יהושע את גדליה, ראש העיר הממושקף של עיר הצבים. במהרה מסביר לו יהושע מה רב מזלה של עיר הצבים שהוא הגיע אליה לגמרי במקרה. כעת יוכל הקיפוד, שמתגלה כאדריכל חובב, לתכנן את עירם ולהפוך אותה לעיר מופת. אך אבוי, בתכנונו של יהושע את עיר הצבים, הוא שכח לגמרי כי הצבים נושאים את ביתם על הגב, והמהומה רבה
.

 


"הקיפוד יהושע ועיר הצבים". האיור גובר על הסיפור (איור: רוברט נדלר)

 

לצד הסיפור המחורז והנחמד, נפרשים איוריו המיוחדים של נדלר שמשתנים בכל כפולה: איור צבעוני ואחריו איור "שחור-לבן" לסירוגין. נדמה כי הדרמה, המתח והרגש עוברים בספר זה, כמעט לחלוטין, מהמילים לעולמו של האיור. כתוצאה מכך, בין אם זה נעשה במחשבה תחילה ובין אם לא, האיזון העדין בין איור לטקסט, מופר בספר לטובת האיור. מכאן עולה השאלה, האם היצירה המשותפת של הכותב, המאייר והחורז עומדת במבחן התוצאה? לתחושתי, למרות שהעלילה מסופרת בלשון קולחת ובהומור, חסר הטקסט של הסיפור את התחכום שקיים באיוריו.

 

הבית הוא חלק מהגוף

יואב דגון ז"ל, מנהלם לשעבר של מוזיאון הרצליה ומוזיאון נחום גוטמן, דיבר על שני מאפיינים מרכזיים בעבודתו של רוברט נדלר. "המאפיין הראשון ביצירתו", טוען דגון, "הוא היכולת הווירטואוזית שלו ברישום. העיפרון, העט הנובע, הציפורן או המכחול הטבול בצבעי המים, המרחפים בקלות מעל דפי הנייר. כל אלה יוצרים קומפוזיציות עשירות במידע ועולם צורות וצבעים ששורשיו יונקים מעולם דמיונו הפורה". המאפיין השני ביצירתו של נדלר, על פי דגון, "הוא היכולת המדהימה שלו להבין את נפש האדם ולבטא אותה בציוריו".

 


בדרך לעיר צבים חדשה. אבל מה עם הגב?

 

עוד הוא ממשיך ואומר כי "תמיד הצליח (נדלר) להעביר בדקות קווי אופי, עד כדי טשטוש הגבולות בין הציור והדיוקן הפסיכולוגי של המצויר". ואכן, באיורי הספר, מחייה נדלר את הקיפוד והצבים ומעניק להם הבעות אנושיות בעלות ניואנסים דקים. בשל כך ובשל מאפיינים נוספים, איוריו של נדלר אינם אופייניים לספרי ילדים, ומביאים איתם משב רוח מעניין

 

הסיפור על יהושע הקיפוד ועיר הצבים הוא סיפור משעשע אשר ניתן להבינו בפשטותו,

אך גם ניתן להוסיף לו רובד נוסף, גם אם לא נאמר במפורש: יש גבול עד כמה ניתן לשלוט בטבע. הרבה דברים ניתן לעשות לו, לטבע. עיר צבים עם שדרות וכיכרות או גורד שחקים העשוי מבתי צבים, שנמצאים, כמובן, על גביהם, זה דבר בלתי אפשרי. הטבע ניבט אלינו מאיוריו של נדלר אם באופן כמו-מיקרוסקופי ומלא פרטים, כמו בחלק מהאיורים, ואם באופן פתוח, המראה תמונה רחבה יותר של הטבע, כפי שקורה באיורים אחרים.

 

נושא נוסף שעולה מהסיפור הוא הקשר בין הבית כמבנה, לבין מי שגר בו. מצד אחד יש הצבה של הקטגוריות הללו, ומצד שני טשטוש שלהן. הבית של הצב הינו חלק מגופו, לכן לאן שהוא הולך הוא תמיד איתו. ומה על הבית שלנו בני האדם? ומה הקשר של גופנו אליו, ואל הסביבה בה אנו חיים? אני בטוחה כי תובנות ושאלות אלה יעלו בצורה זו או אחרת בראשם של הילדים שיתקלו בסיפור זה. אמנם הן יכלו להיות מוצגות בטקסט מהוקצע וחד יותר מזה שכאן, אך עצם העובדה שיש להן מקום, גם אם כדרך אגב ולא במתכוון, מוסיף לדעתי ערך לספר והנאה בקריאתו.

 


נוריתהה
גלי ויאיר | 28.12.12

הוקרא ליאיר בן ה-6

"גיבוריו של סיפור זה שהגה וכתב נדלר, הם הקיפוד יהושע, עדת צבים וחיות אחרות. החרוזים בספר זה הם פרי עטו של צביקה זליקוביץ
."

ספר מקסים זה מספר על קיפוד פרוע קוצים בשם יהושע שיום אחד יוצא לשוח. קיפודינו מגיע לעיר של צבים ומתפלא למראה העיר המשונה:

"
איזו עיר משונה שבתיה זזים, איפה תראה כזו עיר מוזרה, בלי כיכר, בלי רחוב, בלי שדרה."

יהושע מציע לראש העיר של הצבים לעצב עבורם עיר לתפארת והאחרון נענה בשמחה להצעה הנדיבה. הקיפוד שלנו לוקח את העניין בכובד ראש ומתכנן את העיר המיועדת בקפידה. הוא מנסה עיצובים שונים ומשונים, אך הצבים לא בדיוק מרוצים מתיכנוניו ומתלוננים על חוסר במרחב
.

"
הצבים מפגינים בקריאה נואשת: "שהקיפוד בתוכנית יעשה תיקון - אנחנו לא רוצים לגור בשכון!"
להם יש רק דרישה אחת צנועה, הם רוצים רק חופש תנועה."

כל התוכניות שהקיפוד מציע אינם בדיוק יוצאים לפועל והקיפוד לבסוף מרים ידיים. לקראת סיום מגיע הקיפוד למסקנה משלו על צבים ובתים ומה שביניהם. את מסקנותיו תוכלו לקרוא בספר זה ממש.

הספר חמוד מאד, השפה גבוהה למדי ולעיתים הייתי צריכה לפרש מילה או שניים עבור יאיר. האיורים עצמם מרהיבים ומאירי עיניים ומפיחים רוח חיים בעלילה. העלילה עצמה מקורית ומבדרת. זהו מסוג הספרים שיעניין גם את הילדים וגם את הוריהם.

יאיר מאד נהנה מהספר והקשיב בעניין למסופר. הוא התלהב מרוח הדמיון ומההתמדה של הקיפוד. הוא העיר שמלכתחילה לא היה צורך לעצב בתים עבור הצבים, שכן הרי הם נושאים את ביתם על גבם. גם לקיפוד הפרוע לא יזיק קצת סירוק וצחצוח, כך אמר. למחרת ביקש יאיר לשמוע שוב על הרפתקאותיו של הקיפוד בעיר הצבים ונהנה מחדש מהמסופר.

בשורה התחתונה: בהחלט מומלץ!


 


מחיר קטלוגי: 48.00 ש"ח
מחיר באתר: 38.00 ש"ח
החיסכון שלך: 21%
עבור לתוכן העמוד