• אבן חושן

מֶרְכָּבָה מִזָּהָב

 

מֶרְכָּבָה מִזָּהָב

אִם הָיְתָה לִי מֶרְכָּבָה מִזָּהָב

עִם אַרְבָּעָה סוּסִים אַבִּירִים,

הָיִיתִי נוֹסַעַת בְּתוֹךְ אַגָּדוֹת

מְטַיֶּלֶת בְּתוֹךְ סִפּוּרִים.

אוֹמֶרֶת שָׁלוֹם לְכִפָּה אֲדֻמָּה,

מְחַבֶּקֶת אֶת סִינְדֶרֶלָה.

יַלְדָּה בְּמֶרְכָּבָה מִזָּהָב -

אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא יִדְמֶה לָהּ.

 

 

תום זיידמן פרויד (1892-1930) ציירת וסופרת יהודייה שכתבה בשפה הגרמנית. אִמה, הייתה אחותו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד. תום ובעלה, המוציא לאור יעקב זיידמן, היו שותפים לביאליק ביסוד הוצאת הספרים אופיר" בברלין, וביאליק אף תרגם כמה מספריה לעברית. "מרכבה מזהב" היה ספרה הראשון ובשמו המקורי "שירים לפעוטות". הוא פורסם לראשונה בשנת 1914 בגרמניה. בתה, אביבה הררי, שמרה על הספר הנדיר הזה והוא רואה עתה אור ביוזמת המשפחה והוצאת אבן חושן, ובליווי שירים חדשים של לאה נאור שנכתבו בהשראת הציורים והשירים המקוריים והמקסימים של תום זיידמן פרויד.


לאה
נאור סופרת, משוררת, פזמונאית ומתרגמת. בין שיריה הידועים: "זרעים של מסטיק", "מקהלה עליזה", "איזה חג לי","בואי אמא", "חיוכים" ועוד. כלת פרס זאב לספרות ילדים על ספרה "מקהלה עליזה" ועיטור אנדרסן לתרגומי מופת על תרגומיה לסדרת ספרי דוקטור סוס.

 


 

 

לעלות שוב על המרכבה

העבודה המשותפת עם עגנון, הסכסוך עם ביאליק ונסיבות החיים האומללות שאחראיות לכך ששמה מוכר היום רק למעטים ושספריה הם פריט לאספנים. סיפורה של תום פרויד, אחייניתו של אבי הפסיכואנליזה, שספר הילדים שלה "מרכבה מזהב" תורגם כעת לעברית

עופר אדרת | גלריה, הארץ 17.12.13

 

אחרי כמה ניסיונות לתרגם לעברית את ספר השירים המאויר של תום פרויד, אחייניתו של אבי הפסיכואנליזה, הבין עוזי אגסי, מו"ל הוצאת "אבן חושן", שצריך לשנות כיוון. "כמעט שנתיים התלבטתי מה לעשות עם הספר הזה", אמר. "ניסינו לתרגם אותו מגרמנית, אך הטקסט במקור היה לעתים חסר משמעות, ולא היה 'עובר' היום את הילדים שאמורים לקרוא אותו", הסביר.

את הספר הוא קיבל מאילה דרורי, נכדתה של תום פרויד. היא ואחיה קיבלו אותו מאמה, אביבה־אנג'לה, בתה של פרויד. "מספר שנים לפני שאמי נפטרה, דיברנו על הוצאת הספר בעברית”, אמרה דרורי. "היא תירגמה את השירים מגרמנים בתרגום חופשי, אבל היה ברור שצריך לשכתב את השירים כדי שאפשר יהיה לקרוא אותם לפעוטות של היום. פנינו למספר סופרים ומשוררים, ולא נענינו בחיוב", אמרה.

לבסוף נמצא פתרון. בהמלצת פרופ' זהר שביט, ראש התוכנית למחקר תרבות הילד באוניברסיטת תל אביב, פנתה דרורי למשוררת לאה נאור. היא ביקשה ממנה לבדוק אם תוכל לחרוז מחדש את השירים של סבתה על פי הציורים שלה ורוח הטקסט המקורי בגרמנית.

לנאור ניסיון רב שנים בכתיבת שירים לילדים. הרפרטואר שלה כולל את "בואי אמא", "איזה חג לי", "זרעים של מסטיק" ו"מקהלה עליזה". היא נרתמה למשימה בשמחה, וחיברה תשעה שירי ילדים חדשים.

החיבור בין שיריה של הסופרת, המשוררת, הפזמונאית והמתרגמת הישראלית מהרצליה ואיוריה של פרויד (1930-1892), ציירת, סופרת ומאיירת ספרי ילדים אוסטרית־גרמנייה־יהודייה, הניב ספר ילדים חדש ויוצא דופן ושמו "מרכבה מזהב".

בגב הספר יש איזכור לספר המקורי של פרויד, אשר כולל את השירים פרי עטה: Das Baby-Liederbuch (שירים לפעוטות). היה זה ספר השירים והציורים הראשון של פרויד, שיצא לאור בברלין ב-1914.

מטבע הדברים, בספר החדש, שיצא לאור בעברית ומיועד לילדים, אין אזכור לעלילת חייה הטראגית של פרויד. בגב הספר כתוב רק שהיה זה ספרה הראשון, וכי בתה שמרה עליו. כעת, כך נכתב, מאה שנים אחרי שיצא לאור בברלין, הוא פורסם מחדש בישראל ביוזמת המשפחה.

עיון בקורות חייה של פרויד מגלה סיפור של יהודיה חילונית רבת כישרונות, בת למשפחה מיוחסת, שגורל אכזר ונסיבות חיים אומללות אחראיים לכך ששמה מוכר היום רק למעטים ושספריה הם היום פריט לאספנים. היא נולדה בווינה ב-1892 בשם מרתה גרטרוד פרויד. אמה, מריה ("מיצי"), היתה אחת מחמש אחיותיו של זיגמונד פרויד. אביה, מוריץ, היה קרוב־רחוק של אמה. ב-1901, כשהיתה בת תשע, עברה עם הוריה לברלין. כשהיתה בת 15 אימצה לעצמה שם גברי, "תום". זיוה שמיר, באפילוג לספרה של פרויד, "מסע הדג", העלתה שתי אפשרויות להתנהגות זו. “ייתכן שבשל סיבות פמיניסטיות טרם זמנן או משום שידעה כי בתחומים 'גבריים' מובהקים כתחומי הציור והמו'לות לא יקל לאשה לנווט את דרכה". במספר מקורות כתוב, כי היא אף נהגה ללבוש בגדי גברים, אך משפחתה אומרת שדיווחים אלה אינם נכונים וכי בצילומים רבים היא לבושה בשמלות.

אחרי שסיימה את התיכון נסעה ללמוד בבית ספר לאמנות בלונדון. כששבה, ב-1911, למדה בברלין. ב-1913 הציגה תערוכה ראשונה של צעצועים ושל הצעות לספרי ילדים. יחד עם אחותה הגדולה, לילי, ערכה ערבי בידור לילדים, שבהם הוקראו סיפורי עם ושירי ילדים והוקרנו שיקופיות שציירה פרויד. ב-1914 יצא לאור ספר השירים הראשון שלה, שכעת תורגם לעברית.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1917, עברה למינכן. היא למדה באקדמיה לאמנות ופירסמה ב-1918 את "ספר התמונות החדש", שזכה לשבחים מצד המבקרים. "הספר נחשב לספר היפה ביותר שנדפס בגרמניה באותה שנה", כתבה אילה גורדון בספרה "איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים, העידן הבינלאומי 1925-1900", שיצא לאור בהוצאת מוזיאון נחום גוטמן. גורדון מגדירה את פרויד "מאיירת מהפכנית" וקובעת כי היתה "אחת המאיירות החשובות של המאה ה-20". 

במינכן פגשה פרויד כמה מאנשי הרוח היהודים החשובים של תקופתה, בהם ביאליק, עגנון, זלמן שוקן וגרשם שלום. האחרון כתב עליה בזכרונותיו: "תום היתה מאיירת כמעט גאונית, ואולי גאונית ממש, של ספרי ילדים". גורדון כותבת עוד, כי שוקן היה כנראה מי שהסב את תשומת לבה של פרויד לטכניקת הדפוס שאותה אימצה: סטנסיל צבוע ביד (בצרפתית: פושואר). "לאחר שהמירה את ההדפסה הליטוגרפית המקובלת בהדפסת פושואר, שבה שימשו צבעי־מים שקופים ובהירים, השתנה מערך הצבעים שלה, ואיורי ספריה העבריים, שנדפסו בטכניקה מיוחדת זו, זכו לנראות מאירה במיוחד והם זוהרים בשקיפות רעננה, כאילו נצבעו ביד בצבעי מים", כתבה גורדון. "איוריה התאפיינו בצורות גיאומטריות פשוטות, פיוט ורצינות עם צבעוניות מעודנת, שהצטרפו יחד לסגנון מודרני וחדשני, ועם זאת, נוגע ללב בליריות וברגישות שבו", הוסיפה.

ב־ 1919 פרויד שיתפה פעולה עם עגנון בהכנת ספר מצויר לילדים על האלף־בית העברי – "ספר האותיות". השניים בילו יחד במינכן כמה חודשים בעבודה משותפת על הספר, אך הוא לא ראה אור לבסוף. ציורי האותיות נגנזו בארכיון ספריית שוקן. שלוש מהן נמצאות אצל המשפחה. ב-1920 שבה לברלין, שם נישאה לסופר ולעיתונאי יעקב זיידמן. בתם היחידה, אנגלה מרתה זיידמן, נולדה שנה לאחר מכן. ב-1922 אחיה של פרויד, תיאודור, עמו היה לה קשר קרוב מאוד, מת בטביעה בעיר אברסוולדה, 50 ק"מ צפונית לברלין.

בשנה זו הכירו פרויד ובעלה את ביאליק, שבא לברלין מאודסה. יחד הם הקימו הוצאת ספרים בשם "אופיר", שאמורה היתה להוציא לאור סדרת ספרי מופת לילדים, אותם יכתוב ביאליק ותום תאייר. בחזונו של ביאליק, בסדרה זו יהיו "הציורים עיקר והספרות טפל". בהוצאה זו ראו אור ארבעה ספרים. רק שניים מהם היו פרי שיתוף פעולה בין ביאליק ופרויד: "ספר הדברים", המכיל 16 שירי ילדים מקוריים של ביאליק; ו-"עשר שיחות לילדים", הכולל עשר אגדות מתורגמות מאת אנדרסן, האחים גרים ואחרים.

שנתיים אחרי שנוסדה ההוצאה, ביאליק עלה לארץ ישראל. בתוך זמן קצר נקלעו פרויד וזיידמן לקשיים כלכליים, וירדו מנכסיהם. הם הפנו אצבע מאשימה כלפי ביאליק, שלטענתם לא עמד בסיכום עמם, לא מילא את חלקו בשותפות, והותיר אותם מאחור עם חובותיהם. הסכסוך העסקי והאישי שפרץ בינם לבין ביאליק נחשף לפני שנתיים בשורת מכתבים שפורסמה ב"ידיעות אחרונות". "אני ואשתי לא הרווחנו מ'אופיר' ולו פרוטה. היכן אפוא היושר שלך? כתבתי לך שאנחנו מוכרחים להשיג הלוואה, ואפילו לא השבת על מכתבי", כתב לו זיידמן. "תמיד נהגתי בך לפנים משורת הדין בעניינים הנוגעים ל'אופיר' וכעת אתה מחפש להעליל עלי, כדי לעכב כסף לא לך. לא יכולתי להאמין שתקלקל את היחסים בינינו עד כדי כך".

בהמשך, ספריה של פרויד פורסמו בגרמנית. אחד החשובים שבהם היה "בית הנפלאות" – ספר־משחק, בו הילדים יכלו לפתוח חלונות, להזיז דמויות ולפתור חידות. היה זה שילוב של משחק חשיבה, מחקר ופתרון חידות – בספר אחד. גם ספרה "סירת הקסמים", שנכנס לרשימת 50 הספרים היפים ביותר שראו מעולם בגרמניה, היה מיוחד מבחינה אמנותית וגם חשוב מבחינה פדגוגית. בספרו "ספרות הילדים העברית 1948-1900" (הוצאת "דביר") כותב אוריאל אופק, כי פרויד היא "אחת היוצרות החשובות ובעלות הייחוד בספרות האירופית לגיל הרך".

אלא שגורלה של פרויד לא שפר עליה. ב-1929 התאבד זיידמן בעלה בתלייה בדירתם ברובע שרלוטנבורג בחלקה המערבי של ברלין. לאחר מכן פרויד נכנסה לדיכאון והפסיקה לאכול. כעבור כמה חודשים היא מתה. גם דודה, פרויד הגדול, שביקר אותה בסנטוריום שבו אושפזה, לא הצליח לעזור לה. ברקע להתאבדותם של בני הזוג עמדה ההתמוטטות הכלכלית והעסקית שלהם וסגירתה של ההוצאה לאור. השניים קבורים זה לצד זו בבית הקברות היהודי הגדול ברובע וייסנזה בברלין.

"בשל העובדה שהיתה קשורה אל בעלה בחברות למופת, לחברים ולמכרים של המשפחה היה ברור, שגברת זיידמן לא תוכל לשאת לאורך זמן את הסוף הטראגי של בן הזוג שלה", נכתב בהספד שפורסם לזכרה ב-15 בפברואר 1930 בשבועון היהודי "יודישה רונדשאו", שראה אור בברלין. בתם, אנגל'ה, התייתמה באחת משני הוריה. היא היתה אז בת שבע. באחד המקורות הכתובים על המשפחה, נטען כי אמה לא רצתה שבתה תאומץ בידי הפסיכואנליטיקאים במשפחה – פרויד עצמו או אנה, בתו – מחשש שחיי משפחתה ייפגעו כתוצאה מהחינוך שתקבל מהם. לכן, מי שלקחה אותה לביתה היתה דודתה, לילי.

כעבור עשור עלתה לארץ ישראל עם "עליית הנוער", ושינתה את שמה לאביבה. במכתב הפרידה שקיבלה מבני הזוג פרויד, כתב לה זיגמונד: "ברכות לבביות לחייך החדשים בארץ האבות. עודך צעירה וחייך פרושים לפניך. תדעי, הכל עוד יכול להשתנות לטובה. דודך, זיגמונד". אביבה נישאה והביאה לעולם שלושה ילדים. ב-2011 היא מתה.

"אני אוהבת מאוד את ציוריה של תום מגיל צעיר מאוד. אני בטוחה שלולא הטרגדיה של סבי וסבתי, ואילו היו מגיעים לארץ, היא היתה יכולה להמשיך ליצור ולהיות אחת המובילות והמוכרות בין מאיירי ספרי הילדים", אמרה אילה, בתה של אביבה. “אני רואה בהוצאת הספר גם כעין פיצוי על הטרגדיה שעברה אמי, כך שעבודתה של סבתי לא תרד לטמיון ולא תישכח סתם", הוסיפה.

הוצאתו לאור של הספר היא רק החלק הראשון בפרויקט של הוצאת אבן חושן. המו"ל, עוזי אגסי, תיכנן במקור להדפיס את ציוריה של פרויד על נייר קראפט, כמו שעשתה ב-1914. “התפלאתי לשמוע, שדווקא היום, בעידן מכונות הדפוס הדיגיטליות, הדבר קשה יותר מאשר ב-1914”, אמר. בבית הדפוס אליו פנה שאלו אותו אם בכוונתו לשדוד בנק כדי לממן את ההדפסה הזו. “צחקו ממני", הוא נזכר.

בעתיד, כך הוא מתכנן, תצא לאור מהדורה מיוחדת של הספר, בה יודפס חלקו על נייר קראפט חום וקרטוני, ממש כמו במקור. את הצבעים של האיורים הוא יצבע בצורה ידנית. “כל צבע לחוד בעזרת מכחול. אולי אפילו אאררגן את המשפחה והילדים, הנכדים והנינים של בתה של פרויד. אחד יצבע את הכחול, אחד את הירוק, אחד את הלבן וכו'. אם פרויד יכולה היתה לעשות זאת לבדה אצלה בבית ב-1914, אין כל סיבה שאנחנו לא נוכל לעשות זאת ב-2014, ממש מאה שנים לאחר מכן".

לקריאה באתר הארץ לחץ כאן


 

תום זידמן-פרויד (1892-1930) נולדה בוינה בשם מרתה גרטרוד פרויד לאמהּ , מריה פרויד, אחת מחמש אחיותיו של זיגמונד פרויד ולאביה, מוריץ פרויד. בגיל צעיר אימצה לעצמה את הכינוי תֹום (Tom). בשנת 1901, בהיותה בת תשע, עברו הוריה לברלין. בשנת 1911 החלה ללמוד בבית-הספר לאמנויות ובשנת 1913 הציגה תערוכה ראשונה של צעצועים והצעות לספרי-ילדים. בשנת 1914 ראה אור בברלין ספרהּ הגרמני "ספר שירים לתינוקות" (-Das Baby Liederbuch, הוצאת Reuss & Pollack). באותה תקופה אף ערכה עם אחותה הגדולה, לילי, ערבי-בידור לילדים, בהם שילבו השתיים קריאה של סיפורי-עמים ושירים לילדים, עם הקרנות של שקופיות אשר ציירה תום.

בשנת 1917 עברה להתגורר במינכן, שם למדה באקדמיה לאמנות ושם פרסמה בשנת 1918 את ספרה "ספר התמונות החדש" (Das neue Bilderbuch, הוצאת G. W. Dietrich). הספר התקבל בהתלהבות על-ידי המבקרים ונחשב לספר היפה ביותר שנדפס בגרמניה באותה שנה. במינכן באה תום במגע עם רבים מאנשי התרבות היהודית הגבוהה ששהו בה באותה עת, ביניהם גרשם שלום, זלמן שוקן, ש"י עגנון וחיים נחמן ביאליק, ואף נוצרו ביניהם יחסי-עבודה ושיתופי-פעולה. בשנת 1921 פגשה תום את בעלה לעתיד, יעקב זידמן, והם נישאו בברלין. באותה שנה הגיע חיים נחמן ביאליק מאודסה לברלין, פגש בבני הזוג, התרשם מהם עמוקות וחתם איתם על חוזה להקמת שלוחה של הוצאת "מוריה" בשם "אופיר", אשר תוציא לאור סדרת ספרים המיועדת לפעוטות, בה יהיו "הציורים עיקר והספרות טפל", כלשונו של

ביאליק. רק שני ספרים הספיקו לראות אור לפני שהתפרקה השותפות בין בני הזוג לביאליק, "ספר הדברים", המכיל שישה-עשר שירי ילדים מקוריים של ביאליק ו"עשר שיחות לילדים", המכיל עשר אגדות מאת אנדרסן, גרים ואחרים.

כפי הנראה, היה זה זלמן שוקן שהסב את תשומת ליבה לטכניקת הדפוס ששימשה את מאייר ספרי הילדים אדמונד פון-פרייהולד (1878-1944) - סטנסיל צבוע ביד, הנקרא בצרפתית "פושואר". לאחר שהמירה את ההדפסה הליטוגרפית המקובלת בהדפסת פושואר, בה שימשו צבעי-מים שקופים ובהירים, השתנה מערך הצבעים שלה, ואיורי ספריה העבריים, שנדפסו בטכניקה מיוחדת זו, זכו לנראּות מאירה במיוחד והם זוהרים בשקיפות רעננה, כאילו נצבעו ביד בצבעי-מים.

כל שאר פרסומיה של תום מאותה שנה והלאה, היו בשפה הגרמנית: ספרה "בית הנפלאות" התקבל בהתלהבות; הספר היה עתיר משחקים: הילד יכול היה לפתוח בו חלון, להזיז דמויות וגם לפתור חידות. אמנם משחקי-הזזה היו כבר מוכרים מספרים מראשית המאה ה-20, אך החידוש כאן היה במשחקי חשיבה, מחקר ופתרון חידות. מבחינה פדגוגית, היה זה מפנה של ממש בספרות העולמית. גם ספרה "סירת הקסמים" היה מעולה לא רק מהבחינה האמנותית (הוא אף הופיע ברשימת חמישים הספרים היפים ביותר שראו אור מעולם בגרמניה), אלא פורץ דרך מבחינה פדגוגית: כמעט כל עמוד בספר הציב בפני הילד אתגר מעניין. בשנת 1929 התאבד יעקב זידמן. בעקבות התאבדותו נכנסה תום לדכאון עמוק וחדלה מלאכול; כעבור ארבעה חודשים נפטרה.

בסגנון הסכמתי והנקי שפיתחה, בישרה תום זידמן-פרויד את הסגנון המודרניסטי המכונה "אר-דקו" או "האובייקטיביות החדשה" (Neue Sachlichkeit), שכבש את אירופה בשנות ה-20. יתר על כן, הצליחה תום לשלב את סגנונה זה בתיאור דמות האדם בקוי-מתאר פשוטים המאזכרים ציורי ילדים. איוריה התאפיינו בצורות גיאומטריות פשוטות, פיוט ורצינות עם צבעוניות מעודנת, שהצטרפו יחד לסגנון מודרני וחדשני, ועם זאת, נוגע ללב בליריות וברגישות שבו. חשיבותה כפדגוגית אינטואיטיבית, שידעה להעשיר את עולם הדימויים של הילד ולהפעילו בדרכים יצירתיות, אינה נופלת מחשיבותה כאמנית פלסטית. אמנם כשרון פדגוגי נדיר זה לא בא לידי ביטוי בספריה העבריים, אך בספריה הגרמניים הוא בא לידי ביטוי ביתר שאת.

 

מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים - הספר העברי המאויר לילדים - העידן הבינלאומי 1900-1925. הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 127-141.

 


 

תום (מרתה גרטרוד) פרויד נולדה בוינה. אביה היה סוחר ואמה היתה אחותו הצעירה של זיגמונד פרויד.

היא למדה ציור במינכן שם התיידדה עם גרשום שלום וש"י עגנון. גרשום שלום כתב עליה בזיכרונותיו "תום היתה מאיירת כמעט גאונית, ואולי גאונית ממש, של ספרי ילדים, ובחלקם גם המחברת עצמה".
אחרי נישואיה ליעקב זיידמן השתקעו בני הזוג בברלין ויסדו הוצאת ספרים בשם "פֶּרְגֶרִין" ("נווד") שהוציאה בעיקר ספרי ילדים צבעוניים לגיל הרך בגרמנית שכתבה ואיירה תום זיידמן פרויד עצמה.

זיידמן פרויד היא היתה ידועה ב'מוזרויותיה' ובכישרון האומנותי שלה. ובפרט בהחלטתה לאמץ שם גברי (עוד בהיותה בת עשרה) וללבוש בגדי גברים.

זיידמן פרויד התאפיינה כחברה בתנועת הארט נובו הגרמנית. יצירות האמנות שלה הציגו לעיתים קרובות אנשים וחפצים המוצגים בפשטות ובמדויק בדיו. קווי המתאר שלהם מולאו בקפידה בצבעי מים בטכניקה הכוללת שבלונות ושכבות.

ב24.7.1922 חתמו בני הזוג ביחד עם ביאליק על זיכרון דברים לייסוד הוצאת "אופיר", הוצאת ספרים חדשה לגיל הרך שהייתה חלוצה וחדשנית בכיוונה האמנותי. ביאליק כתב את הטקסטים בעברית ותום זיידמן פרויד איירה.

ביאליק מסר לבני הזוג את כתבי היד של שני הספרים הראשונים שההוצאה הוציאה לאור – קובץ שירים לפעוטות וקובץ מעשיות עם.
הספר הראשון שיצא על ידי הוצאת "אופיר" היה "ספר הדברים". קובץ שירי הילדים הראשון של ביאליק. נכללו בו טז שירים קצרצרים, רובם ככולם על בעלי חיים וכלי תחבורה. מול כל שיר מופיע איור בהתאם לנושאו. הציורים פשוטים ומדויקים. קווי המתאר פשוטים וצוירו בדיו ופנים האיורים נצבע בצבעי מים. כתב שכתבה זיידמן פרויד להוצאת 'מאוריציוס' מתאריך 22.5.1922 ובו היא מאשרת כי קיבלה את הזכות להוציא את המהדורה העברית של 'ספר הדברים' מעלה את הרושם שביאליק כתב את השירים או לפחות את חלקם על פי הציורים שלה.

באותה שנה הופיע 'ספר הדברים' גם במהדורה גרמנית ורוסית (עם טקסט שונה) בהוצאת "פֶּרְגֶרִין".
כמעט באותה העת בה יצא לאור 'ספר הדברים' יצא ספרם המשותף הבא של זיידמן פרויד וביאליק – קובץ אגדות מתורגמות ומעובדות בשם 'עשר שיחות לילדים'. הקובץ יצא באותה השנה גם במהדורה גרמנית. כל אגדה נדפסה על עמוד אחד ומולה תמונה צבעונית גדולה.
על פי התכנית שפורטה בחוברת הפרסום הצבעונית על ההוצאה, מגמותיה ותוכניותיה היה אמור לצאת קובץ שירי עם. כתב היד כבר נשלח לדפוס וזיידמן כבר הכינה את האיורים אך הספר לא הופיע והאיורים המקוריים נשארו ברשות המשפחה.

הספר הבא שיצא בהוצאת 'אופיר' הוא "מסע הדג". שיר סיפור דמיוני שתום זיידמן פרויד חיברה, איירה והדפיסה. נחשב ליצירתה המושלמת והידועה ביותר. תרגומו של ביאליק הופיע בשנת 1924 כאשר היה בדרכו לארץ ישראל. מערכת היחסים בין תום זיידמן פרויד ובעלה לבין ביאליק עלתה על שרטון והוצאת 'אופיר' נסגרה.

בשנת 1930 שמה קץ לחייה לאחר היסטוריה ארוכה של חוסר יציבות נפשית והתמוטטות גדולה בעקבות המשבר הכלכלי הגדול בגרמניה וכישלון יוזמה עסקית של בעלה אשר התאבד בשנת 1929. הם קבורים זה לצד זו בבית הקברות היהודי בברלין.
עקב יהדותה של זיידמן פרויד, עותקים רבים של ספריה "נעלמו" במהלך משטרו של היטלר.

לתום זיידמן פרויד הייתה ילדה אחת – אביבה (אנג'לה) הררי 1922-2011.

 

מקורות: אופק, אוריאל. ספרות הילדים העברית 1900-1948. הוצאת דביר עמודים 255-260


 

מחיר קטלוגי: 48.00 ש"ח
מחיר באתר: 38.00 ש"ח
החיסכון שלך: 21%
עבור לתוכן העמוד