ממלכת הספר

מאת: קרן מיכאלי
צילומים: אילן שטיינברג

גם בעידן הדיגטלי, שבו לא צריך עוד ספרים ממשיים בשביל לקרוא, יש מי שמוצאים בשיטת הדפוס המקורית קסם, רואים בה אמנות ודואגים לשמר אותה - הכירו את הממלכה

לפני כמעט 600 שנה פיתח יוֹהָאן גּוּטֶנְבֶּרְג, צוֹרֵף גרמני, המצאה ששינתה את פני התרבות האנושית: הדפוס. עד אז היו הספרים נְדִירִים ונכתבו ביד, וידיעת קרוא וכתוב הייתה נַחֲלָתָם של בני המעמד העליון הַמַּשְׂכִּילִים. בעקבות התפתחות הדפוס הפכו ספרים ועיתונים למוצרים נְפוֹצִים, ובהדרגה למדו בני כל המעמדות לקרוא ולכתוב, והיו יכולים להשכיל ולרכוש ידע בכוחות עצמם.

שחור עמוק

הדפוס פרץ את הדרך לְמַהְפֵּכַת המידע, הנמצאת כיום בְּשִׂיאָהּ, עם התפתחות הָאִינְטֶרְנֶט והדפוס הַדִּיגִיטָלִי. ההתחלה הייתה צנועה בהרבה: גוטנברג המציא את דפוס הבֶּלֶט (הנקרא גם "דפוס סְדָר"), שיטה המבוססת על אותיות בודדות בכתב ראי המסודרות בתבנית מְמוּסְגֶּרֶת בהתאם לטקסט. במאה ה-19 הומצאה שיטה בשם אוֹפְסֶט: לוח אָלוּמִינְיוּם שעליו צוֹרְבִים את הטקסט ואת התמונות. הלוח כרוך סביב גָּלִיל מתכת, שאותו מגלגלים כנגד גליל של צבע, התמונה שעליו עוברת אל עוד גליל, העטוף ביריעת גומי, ומשם אל הנייר. שיטה זו חסכה את תהליך סידור האותיות הַמְּיַיגֵּעַ של דפוס הבלט ויצרה תהליך מהיר של הדפסה. היום גם היא נִדְחֶקֶת אט-אט לטובת הדפוס הדיגיטלי.

אבל יש מי ששומרים אמונים למקור ומבקשים לְשַׁמֵּר את דפוס הבלט. "אני לא חושב שיש שיטת הדפסה שבה מתקבל שחור עמוק כמו של הבלט", אומר עִידּוֹ אָגָסִי, הבעלים של הַמַּמְלָכָה, אחד מבתי הדפוס היחידים בישראל שעדיין משתמשים בשיטה. בית הדפוס הוקם ב-1994 ביוזמת אביו של עידו, הַהִיסְטוֹרְיוֹן וְהָאוֹצָר עוזי אגסי, ואת השם הממלכה נתן לו המשורר חַיִּים גּוּרִי. מלבד ההדפסה אגסי גם כּוֹרֵךְ ספרים בכריכה ידנית.

מכיוון שכמעט לא נותרו בתי דפוס המשתמשים בדפוס בלט, למד אגסי את השיטה בכוחות עצמו, מתוך עשייה, ובעזרת המדפיסים המעטים המשתמשים בשיטה בארץ ובחו"ל. את מְלֶאכֶת הכריכה הוא למד באמצעות התבוננות בספרים עתיקים ופירוקם. בלימוד העצמי יש יתרונות, הוא אומר: "כשהיו בתי ספר לדפוס, היו להם חוקים ברורים בנוגע לְהֶדְפֵּס. היום, מכיוון שאני מהבודדים בארץ שעוסקים בזה, אני יכול לקבוע חוקים משלי".

פיסות היסטוריה

מלבד שימורה של השיטה, אגסי משמר גם את המכונות והכלים ששימשו אותה. בממלכה יש כמה מכונות דפוס, שהן הַמַּכְשִׁירִים המשמשים ליצירת לחץ בין התבנית שבה האותיות המסודרות ובין הנייר. מכונות הדפוס הגיעו אליו מכל רחבי הארץ, מבתי דפוס שנסגרו או עברו לשיטות מִתְקַדְּמוֹת יותר. "לפני שנה נתנו לי מכונה ממאה שערים. עד לפני כמה שנים השתמשו בה להדפסת ספרי קודש", הוא מספר. הוא עובד בעיקר עם מכונה של חברת וַנְדֶּרְקוּק, ולפני כשנתיים השתתף בִּפְּרוֹיֶקְט לציון 100 שנה לחברה, בהשתתפות 100 מדפיסים בדפוס בלט מכל רחבי העולם.

אגסי אוסף גם אותיות מתכת, עוֹפֶרֶת ועץ. "אני מקבל אותיות מכל מיני מקומות", הוא אומר. "במקום הזה יש המון פיסות היסטוריה". עם הירידה בשימוש בדפוס בלט החלו גְּלוּפוֹת האותיות להיעלם, ורבות מהן הוּתְּכוּ, בעיקר בעקבות הבהלה למתכת בשנים האחרונות – זינוק עולמי בִּצְרִיכַת מתכות שונות בגלל הֶאָצַת הבנייה במדינות מתפתחות, כמו סין.

אגסי שואף למצוא ולשמר כמה שיותר מֵהַגּוֹפָנִים שנוצרו בעברית לדפוס בלט. באחרונה, הוא מספר, יצקו בשבילו בִּשְׁוַויְץ אותיות על פי גופן נדיר שהגיע לידיו, הכולל את הניקוד. בדרך כלל, הוא מסביר, כשיצקו אותיות בעברית, יצקו גם את סימני הדגש שבתוך האות ואת סימן הַחוֹלָם שמעליה. סימני הניקוד האחרים, לעומת זאת, נוצקו בנפרד והוספו מתחת לאות בסדַר הדפוס. מכל אות בכל גופן יש 50 100 יְחִידוֹת, כדי שיהיה אפשר לסדר כמה עמודים בבת אחת. האותיות מסודרות בתוך מגירת סְדָר, שבתאיה המרכזיים נמצאות האותיות הַנְּפוֹצוֹת. בעברית האותיות הנפוצות הן אותיות אהו"י וגם מ"ם, נו"ן וכ"ף.

כשהדיו מנשקת את הנייר

יש המכנים את אגסי "אָמָּן סֵפֶר". הוא משתמש בשיטות הישנות – דפוס בלט, כריכה ידנית – וגם בְּטִיפּוֹגְרַפְיָה (בחירת האותיות המתאימות והסידור שלהן) מקורית ובנייר ייחודי, להוצאה לאור של יצירות עַכְשָׁוִויּוֹת. הספרים מודפסים בדפוס בלט במהדורות מיוחדות וּמוּגְבָּלוֹת (ויקרות!) שבהן 100-20 עותקים, ובמקביל מודפסות בדפוס אופסט במספרים גדולים יותר, לציבור הרחב.

"היום, השימוש בדפוס בלט במדינות המפותחות הוא בעיקר בהוצאות לאור ייחודיות, הַמִּתְמַחוֹת במהדורות מוּקְפָּדוֹת", מסביר אגסי. "דפוס הבלט הפך לאמצעי לביטוי אמנותי, ליצירת אמנות". הוא מאמין שהשיטה מְנִיבָה תוצאה אֵיכוּתִית שאינה מושגת בשום שיטת דפוס אחרת. "במקום נקודות (פִּיקְסֶלִים) הבלט יוצר משטח של דיו שחודרת לנייר. ברגע שהדיו מנשקת את הנייר, התוצאה נפלאה".

טוב לדעת שגם בימים שבהם אפשר למצוא כל טיפת מידע קטנה בים הדיגיטלי העצום, ממשיכים להדפיס ספרים ממש כמו פעם. כי למי לא מִתְחַשֵּׁק לפעמים לפתוח ספר, לדפדף בו, לקרוא וליהנות מֵהַנִּיחוֹחַ המיוחד של דיו ונייר?